התרעות מבחוץ, אזהרות מבפנים - וקונספציה עד רגע הטבח | אבי אשכנזי

שלוש שנים לאחר אירועי השבעה באוקטובר, נחשפים פרטים נוספים על התרעות שהתקבלו ממצרים ודיווחים על אזהרות מצד גורמים כמו מוחמד בן זאיד, אשר נראה כי לא זכו למענה מספק מצד הדרג המדיני ומערכת הביטחון.

המאמר מעלה תהיות קשות לגבי התעלמות הסימנים המקדימים והיעדר הקמת ועדת חקירה ממלכתית עד כה. נטען כי צה"ל, ובפרט פיקוד הצפון, היו שקועים בלחימה בגזרת לבנון, מה שייתכן והסיט את תשומת הלב מהאיום האמיתי מדרום.

נטען כי "העיוורון" אחז בכל הדרגים, החל מראש הממשלה בנימין נתניהו, דרך שר הביטחון, המל"ל, צה"ל, שב"כ והמוסד. נשאלה השאלה האם הלחץ מלמעלה או רשלנות מלמטה גרמו לכך שלא אתגרו את עצמם ולא יצאו מקו המחשבה המקובל.

ניסיונות להציג את ראש הממשלה כמי שלא עודכן בלילה שלפני המתקפה מוגדרים כ"ספין זול", כאשר גורמים במערכת הביטחון סבורים שגם לו היה מידע מלא, לוח הזמנים לא היה מאפשר שינוי בתוצאות המתקפה או בהיערכות צה"ל.

המאמר מדגיש את הכישלון המקצועי של השבעה באוקטובר, ומציין כי פעולות כמו הצבת גדודים נוספים, פלוגות טנקים, סיכולים ממוקדים, או מעקב אחר הכנסת חומרי בנייה לעזה, היו יכולים למנוע את המתקפה. שלוש שנים לאחר מכן, נשאלת השאלה האם הופקו לקחים, האם הותקנו התרעות מתאימות, והאם הוכנו כוחות מספקים למענה.