תביעת הדיבה נגד נתניהו היא הרבה יותר מקרב על השם הטוב של רונן בר

ראש השב"כ רונן בר הגיש תביעת דיבה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בטענה שייחס לו "מחדלים ופשעים" וכי ידע מראש על טבח ה-7 באוקטובר ובחר שלא להתריע או לנקוט צעדים להצלת חיים. בר טוען כי טענות נתניהו הן לשון הרע ולא ביקורת לגיטימית, וכי הן נועדו לשרת את הנרטיב שנתניהו אינו אשם באסון. התביעה מפרטת טענות ספציפיות שייחס נתניהו לבר, כגון החלטתו שלא להתקשר לעדכן את ראש הממשלה, שלא התריע לכיתות הכוננות, וכי לא פינה את מסיבת הנובה, למרות שידע על סכנה. בר משיב לטענות אלו, וטוען כי השב"כ אינו עוסק ברישוי אירועים או במעקב אחר מסיבות. בנוסף, בר מטיל על נתניהו את האחריות למדיניות "השקט בכל מחיר" ברצועת עזה, שהכניסה כספים לקטאר בניגוד לעמדת השב"כ, וזאת על אף שידע כי הכספים משמשים לחיזוק חמאס. בר טוען כי מדיניות זו הותירה את ישראל תלויה בהתרעה שלא ניתן היה להבטיח. התביעה מרחיבה את מסגרת הזמן לחקירת המחדל לחודשים ארוכים לפני האירועים, בניגוד להתמקדות המלאכותית של נתניהו בשעות שלפני הפלישה. נראה כי התביעה נועדה להפוך את מאזן האחריות בין הדרג המדיני לביטחוני, וייתכן שתתייתר אם תוקם ועדת חקירה ממלכתית. אם נתניהו ינצח בבחירות, התביעה עשויה להפוך לזירת הבירור הרשמית של חלוקת האחריות, אך נתניהו צפוי למצוא דרך להיחלץ גם ממנה. בית המשפט עשוי להציע הסדר שבו נתניהו יחזור בו מייחוס בגידה או זדון לבר, ובר ימשוך את התביעה, כך שנתניהו יוכל להמשיך לטעון לכשלים מבצעיים ובר יזוכה מבגידה וזדון.

התביעה של בר נגד נתניהו היא הרבה יותר מקרב אישי, והיא נוגעת לשאלת האחריות לאירועי ה-7 באוקטובר.

בר טוען כי נתניהו ייחס לו שקרים וטענות דיבתיות, כגון ידיעה מראש על הטבח ובחירה מודעת שלא להתריע.

בר משיב לטענות אלו ומטיל על נתניהו אחריות למדיניות שהובילה לאסון, כולל הכנסת כספים לקטאר.

התביעה מרחיבה את מסגרת הזמן לחקירת המחדל לחודשים לפני האירועים, בניגוד להתמקדות של נתניהו בשעות שלפני הפלישה.

ייתכן שהתביעה תתייתר אם תוקם ועדת חקירה ממלכתית, או שתהפוך לזירת הבירור הרשמית של חלוקת האחריות אם נתניהו ינצח בבחירות.