רונן בר תבע את נתניהו: האם לרה"מ תעמוד זכות החסינות? | עושים סדר

ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, הגיש תביעת לשון הרע נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בטענה כי נתניהו ניהל נגדו מסע הכפשות שקריות בנוגע לתפקוד השב"כ לפני ואחרי מתקפת השבעה באוקטובר, במטרה להסיט את האחריות מהדרג המדיני לדרג הביטחוני. התביעה מעלה סוגיה משפטית מורכבת בנוגע לחסינות של ראש הממשלה מפני תביעות בגין התבטאויות במסגרת תפקידו.

חוק חסינות חברי הכנסת מעניק חסינות מהותית על דברים שנאמרו במסגרת מילוי התפקיד, גם אם פורסמו ברשתות החברתיות. בנוסף, חוק איסור לשון הרע עשוי להעניק הגנה לפרסומים של חבר ממשלה בתוקף תפקידו. אם נתניהו יטען כי התבטאויותיו נאמרו במסגרת תפקידו, בית המשפט יצטרך לדון תחילה בשאלת החסינות, עוד לפני בירור אמיתות הדברים.

בתי המשפט נדרשו לסוגיות דומות בעבר. בינואר 2026, תביעת לשון הרע שהגיש עמרי רונן נגד חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן נדחתה על הסף, לאחר שהשופט קיבל את טענתה כי פרסומיה ברשת X היו חלק מפעילותה הציבורית והפרלמנטרית. גם בתביעה נגד חברות הכנסת לשעבר מיכל בירן וסתיו שפיר, נקבע כי התבטאויות פוליטיות מתוכננות יכולות ליהנות מחסינות אם הן בליבת הפעילות הפרלמנטרית.

עם זאת, לא כל פרסום הקשור לראש הממשלה חסין. בתביעת לשון הרע של מני נפתלי נגד עו"ד דוד שמרון, נדחתה טענת ההגנה של שמרון המבוססת על סעיף בחוק איסור לשון הרע, משום שהוראה כללית להגיב לפרסום ציבורי אינה מעניקה חסינות גורפת. המקרה של נתניהו שונה, שכן הוא הנתבע עצמו, אך הוא מדגים כי הקשר לממשלה אינו מבטיח הגנה מוחלטת.

השאלה המרכזית בתביעת בר היא האם ביקורתו של נתניהו על ראש השב"כ הייתה חלק מתפקידו כראש ממשלה, או שחצתה את גבולות הביקורת המקצועית והפכה למסע אישי. אם בית המשפט יקבל את טענת החסינות, התביעה עשויה להידחות ללא בירור עובדתי של הטענות. אם החסינות לא תחול, התביעה תתברר לגופה, תוך התמקדות בפרסומים הספציפיים ובשאלות הדרושות להכרעה בהם.