מספרים שאי אפשר להתעלם מהם: הבעיה של מערכת החינוך בישראל ביחס לעולם
דו"ח חדש של ה-OECD חושף תמונה מורכבת של מערכת החינוך בישראל, המציגה פערים משמעותיים ביחס למדינות מפותחות אחרות, למרות השקעה גבוהה. הנתונים מצביעים על צפיפות חריגה בכיתות, פחות ימי לימוד, שכר מורים נמוך ושיעור גבוה של מורים העוזבים את המקצוע.
בצד החיובי, ישראל בולטת בהשקעה בחינוך בגיל הרך, כאשר חינוך חובה מתחיל בגיל שלוש, בדומה למדינות כמו צרפת, הונגריה ומקסיקו. שיעורי ההשתתפות של פעוטות עד גיל שנתיים בלמידה סדירה גבוהים במיוחד, וממקמים את ישראל במקום השלישי בעולם המפותח, אחרי לוקסמבורג וקוריאה. בגיל שלוש, שיעורי ההשתתפות מגיעים ל-100%.
עם זאת, הנתונים הופכים שליליים ככל שעולים בשכבות הגיל. בשנת 2024, צפיפות התלמידים בכיתות היסוד בישראל הייתה גבוהה ב-32% מהממוצע ב-OECD (27.2 תלמידים לעומת 20.6), ובחטיבות הביניים הפער עמד על כ-32% גם כן (30 תלמידים לעומת 22.7). ישראל מדורגת במקום השני והשלישי בהתאמה בצפיפות כיתות בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים.
מספר ימי הלימוד בישראל נמוך יחסית, והיא ממוקמת במקומות נמוכים בהשוואה בינלאומית. למרות זאת, שעות ההוראה השנתיות למורה בחינוך היסודי גבוהות מהממוצע (844 לעומת 770), אך נמוכות יותר בתיכון (595 לעומת 678). שכר המורים בישראל נמוך בכ-9% מהממוצע במדינות המפותחות בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים, ובכ-7% בתיכונים.
שיעור גבוה של מורים, בעיקר בשנותיהם הראשונות במערכת, עוזבים את המקצוע, 73% בחינוך העל-יסודי ו-86% בחינוך הקדם-יסודי. הדבר ממקם את ישראל במקום השלישי באחוז המורים העוזבים בחינוך היסודי ובמקום השישי בשלבים אחרים.
למרות הבעיות, ישראל מוציאה אחוז גבוה מהתמ"ג על חינוך, 1.2% על גיל הרך ו-4.9% על חינוך יסודי, על-יסודי ותיכוני, מה שמציב אותה במקום הרביעי בעולם. בנוסף, שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בישראל גבוה מהממוצע ב-OECD (51.2% לעומת 42.6%).
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
Ask About This Article
Duki reads it, and every newsroom on the same story, then answers with sources.