"דד־לוק" פוליטי: בין קואליציה יצירתית, ממשלת אחדות או בחירות חוזרות | ד"ר איתן לסרי

הבחירות לכנסת ה-26 הסתיימו ללא הכרעה ברורה, והותירו את ישראל בפני דילמה פוליטית לגבי הרכבת ממשלה. הליכוד בראשות בנימין נתניהו נותרה המפלגה הגדולה ביותר עם 27 מנדטים, אך גוש הימין כולו מונה 53 מנדטים בלבד, ללא רוב של 61 הדרוש להקמת ממשלה. מנגד, מפלגת "ישר!" בראשות גדי אייזנקוט השיגה 21 מנדטים וביססה עצמה כאלטרנטיבה, אך גם היא אינה מחזיקה ברוב עצמאי.

תוצאות האמת מציגות מפה פרלמנטרית מורכבת עם 11 רשימות. "ישר!" במקום השני, ואחריה "ביחד" בראשות נפתלי בנט עם 12 מנדטים. המפלגות הערביות רשמו הישג חסר תקדים: הרשימה המשותפת (איימן עודה, אחמד טיבי) עם 11 מנדטים ורע"ם (מנסור עבאס) עם 8 מנדטים. מפלגת הדמוקרטים בראשות יאיר גולן זכתה גם היא ב-8 מנדטים. ישראל ביתנו, יהדות התורה ועוצמה יהודית קיבלו 7 מנדטים כל אחת, וש״ס והציונות הדתית וזהות קיבלו 6 מנדטים כל אחת.

האתגר המרכזי הוא הרכבת קואליציה. גוש נתניהו (53 מנדטים) והמחנה המתנגד לו (48 מנדטים) אינם מצליחים להגיע לרוב, כאשר 19 המנדטים של המפלגות הערביות אינם נספרים אוטומטית לאף גוש. שאלת הלגיטימיות של קואליציה הנשענת על מפלגות ערביות, האפשרות לממשלת אחדות, והמחיר שכל צד מוכן לשלם כדי להימנע מבחירות חוזרות, עומדות במרכז הדיון.

נתניהו הוכיח עמידות פוליטית, אך יכולתו להרכיב קואליציה נותרה פתוחה. אייזנקוט ביסס עצמו כחלופה, אך נדרש לגשר על פערים אידיאולוגיים ולהתמודד עם שאלת ההסתמכות על המפלגות הערביות. היחלשות יחסית של המפלגות החרדיות (13 מנדטים יחד) והתחזקות המפלגות הערביות (19 מנדטים יחד) מחריפות את המורכבות.

במקביל, יו״ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, פנה לרשויות אכיפה ולשב״כ לבדיקת חשדות למימון זר ושוחד בחירות במגזר הערבי. הכתבה מדגישה את חשיבות טוהר הבחירות ואת הצורך לחקור כל טענה. כמו כן, נמתחה ביקורת על אמינות הסקרים שקדמו לבחירות, אשר לא שיקפו את התוצאות האמיתיות.

שלושת התרחישים המרכזיים ליציאה מהמבוי הסתום הם: קואליציה ימנית מורחבת, ממשלת אחדות רחבה, או בחירות חוזרות. כל תרחיש טומן בחובו פשרות מורכבות ומחירים פוליטיים, כלכליים וחברתיים.