העליון: מלווה פיננסי יפצה על איחור במסירת דירות מיום תפיסת הפרויקט

בית המשפט העליון קבע לראשונה כי מלווה פיננסי שתפס פרויקט נדל"ן בשל קריסת היזם, חייב לפצות רוכשי דירות על איחורים במסירת הדירות, אך רק החל ממועד מינוי הכונס מטעמו, ולא על התקופה שקדמה לכך. השופטת רות רונן קבעה כי כאשר הבנק המלווה בוחר להשלים את הפרויקט באמצעות כונס מטעמו, הוא נכנס בנעלי הקבלן המקורי ומתחייב כלפי הרוכשים, לרבות פיצוי על איחורים במסירה.

ההחלטה התקבלה במסגרת ערעור של רוכשי דירות בבניין בבת-ים, שחברת פרויקט עיבוי בינוי שבנתה אותו קרסה. הליווי הפיננסי לפרויקט ניתן על ידי חברת הביטוח איילון, והכונס שמונה מטעמה הוא עו"ד חגי אולמן. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם לפיצוי על איחור במסירה, אך רונן הורתה לבחון מחדש את זכאותם לפיצוי ואת גובהו בהתאם לעקרונות שקבעה.

השופטת רונן הסבירה כי הפיצוי על איחור במסירה מתחדש מדי חודש בחודשו, וכי החל ממועד פתיחת הליכי הכינוס וכניסת הכונס לתפקידו, הפיצוי אינו המשך של חוב עבר אלא חיוב חדש הנובע מהמשך קיום ההתקשרות החוזית. היא הוסיפה כי איחור מתמשך עשוי לנבוע גם מהתנהלות הכונס, ולכן מוצדק לראות את הנזק כחלק מהוצאות ההליך. קביעה זו נועדה גם ליצור תמריץ לכונס להשלים את הבנייה בהקדם האפשרי.

עמדת המלווה והכונס הייתה כי הבנק המלווה, כנושה מובטח, עדיף על רוכשי הדירות ואינו נכנס לנעלי הקבלן המקורי, ולכן אינו חייב לפצות על איחורים. לעומתם, הרוכשים והממונה על חדלות פרעון טענו כי הבנק המלווה באמצעות הכונס חייב בכל חובות הקבלן, אך הממונה סייג זאת בכך שהחבות חלה רק על חובות שנוצרו לאחר פתיחת הליך הכינוס.

רונן ציינה כי קביעתה עשויה להשפיע על התמריץ של בנקים להשלים פרויקטים במקום להשיב ערבויות, אך הדגישה כי הדבר אינו מונע מהצדדים להגיע להסכמות, למשל שהרוכשים יוותרו על חלק מזכויותיהם לפיצוי. המשנה לנשיא, נעם סולברג, הסכים עם רונן אך הסתייג מעמדתה בנוגע להסכמות בין הצדדים, בעוד השופטת יעל וילנר הסכימה עם רונן ללא הסתייגות.