אם תובעת 380 אלף שקל מבנה וגרושתו וזוכה בבית המשפט

בית משפט לענייני משפחה בישראל פסק לטובת אם שדרשה מבנה וגרושתו להשיב לה 380 אלף שקל, שלטענתה הועברו אליהם כשני הלוואות. האם טענה כי במהלך נישואיהם, העניקה לבני הזוג שני סכומי כסף עיקריים: 200 אלף שקל כהלוואה לדירה, ו-180 אלף שקל נוספים ששימשו להחזר הלוואות בנקאיות ולסיוע כלכלי. על פי טענתה, הוסכם כי הכספים יוחזרו במקרה של פרידה או גירושין.

לאחר שהזוג נפרד, האם דרשה את כספה בחזרה. בנה הודה בדרישתה, אך גרושתו הכחישה את הטענות. היא טענה כי ההלוואה הראשונה בסך 200 אלף שקל כבר הוחזרה במזומן בתשלומים חודשיים, וכי ההלוואה השנייה בסך 180 אלף שקל כלל לא הייתה הלוואה אלא מתנה שניתנה לבקשת בנה. היא הוסיפה כי מסמכים שהוגשו לבית המשפט הוכנו ללא ידיעתה וכי התביעה הוגשה בחוסר תום לב כדי להפעיל עליה לחץ במסגרת הגירושין.

בית המשפט דחה את גרסתה של הגרושה. השופטת ציינה כי הגרושה אף לא ידעה את כתובת מגוריה של חמותה, למרות שטוענת שביקרה אותה והעבירה תשלומים. לפיכך, השופטת קבעה כי הכספים הועברו כהלוואות שחלות עליהן חובות החזר, וכי מועד הפירעון הגיע לאחר פרידת הזוג. בית המשפט חייב את השניים להשיב לאם את מלוא הסכום, 380 אלף שקל, באופן סולידרי. בנוסף, חויבה הגרושה לשלם לאם 2,500 שקל הוצאות משפט ו-35 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.

עורך דינה של הגרושה מסר כי לקוחתו הייתה אמורה להשיב מחצית מההלוואה, אך טען כי התביעה הייתה מיותרת. עורך דינה של האם הדגיש כי ההחלטה מוכיחה כי גם בין בני משפחה יש צורך בהסכמים ברורים, וכי הצליח להוכיח שהכספים הועברו כהלוואה ולא כמתנה, למרות היעדר הסכם הלוואה פורמלי. הוא ציין כי קיומם של מסמכים שונים, גם אם היו בכתב יד, חיזק את עמדת האם והוכיח את הסכמת הצדדים להסכם הלוואה.