הח'ותים בתימן: מהלך הסחה איראני?

ההשתלטות האחרונה של הח'ותים על אזורים אסטרטגיים בסמוך למצר באב אל-מנדב, המחבר בין הים האדום למפרץ עדן, מהווה הצלחה צבאית משמעותית לתנועה הנתמכת על ידי איראן. עם זאת, על פי הערכה של תת-אלוף במילואים עמית יגור בטור ל'מעריב', מהלך זה אינו בהכרח מאפשר לאיראן לשלוט בסחר העולמי. יגור סבור כי ייתכן שהפעילות בתימן היא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של איראן להגברת הלחץ על יריביה ולהסטת תשומת ליבם מעימות פוטנציאלי ישיר מול טהראן.

הח'ותים ניצלו את היחלשות כוחותיהם של יריביהם בדרום, וכבשו את נמל מוח'א ואת האי מייון (פרימ). עמדות אלו קריטיות בשל קרבתן למצר באב אל-מנדב. במקביל, הח'ותים הגבירו את הלחץ על ערב הסעודית, כאשר דווח על תקיפות על יעדי נפט וצבא בממלכה. יגור מעריך כי מטרת התקיפות הללו היא לא רק לגרום נזק, אלא גם לאלץ את ריאד להפסיק את פעולותיה ההתקפיות בתימן.

למרות חשיבותו האסטרטגית של המצר, השפעת סגירתו על הסחר העולמי פחותה כיום מאשר בעבר. נתונים של שירותי ניטור ספנות מצביעים על ירידה של 50% עד 60% בתנועת כלי שיט דרך המצר, כאשר מובילים מערביים רבים כבר הפנו את ספינותיהם למסלול ארוך יותר סביב אפריקה. מסלול זה, דרך כף התקווה הטובה, מאריך את זמן ההפלגה ומייקר את ההובלה, אך הפך לאלטרנטיבה מעשית. לכן, שליטת הח'ותים על עמדות חדשות עשויה להעלות את עלויות ההובלה ולהגביר סיכונים בשוק האנרגיה, אך אינה צפויה לגרום לקריסה מיידית של הסחר העולמי.

עבור ישראל, המצב רגיש יותר. התחזקות הח'ותים בכניסה לים האדום מגבירה את הסיכונים לנתיבי השיט לאילת ומרחיבה את יכולות התצפית והתקיפה שלהם. ערב הסעודית, מצידה, נותרה תחת איום ללא תמיכה ישירה משמעותית. ארצות הברית, תחת הנשיא טראמפ, סירבה להצעה לתקוף ישירות, והציעה סיוע מודיעיני בלבד. גם פקיסטן, למרות הסכמים ביטחוניים, אינה ממהרת להיכנס לעימות. מצב זה בוחן את יכולתו של 'הברית המכאנית' לעבור מהצהרות לפעולה צבאית ממשית. יגור סבור כי סירוב ארה"ב עשוי לנבוע מרצון לשמר משאבים לעימות עתידי ישיר יותר עם איראן עצמה, ולאו דווקא מחוסר רצון להתעמת עם טהראן.

הגרסה המובאת ב'מעריב' גורסת כי הפעלת הח'ותים מאפשרת לאיראן ליצור בעיות מרובות ליריביה: ערב הסעודית נאלצת להגן על שטחה ותשתיות הנפט שלה, ישראל נדרשת להתמודד עם איום גובר בדרום, ומובילים בינלאומיים נאלצים להתחשב בסיכונים נוספים. עם זאת, שליטה על באב אל-מנדב אינה שקולה לשליטה מלאה על מערכת האנרגיה העולמית, שכן המובילים כבר הסתגלו למעברים חלופיים.