בזמן שחיזבאללה מאבד גובה מול ישראל: הכוכב החדש והמסוכן של הציר האיראני

ניתוח לבנוני חדש מצביע על שינוי ביחסי הכוחות במזרח התיכון, במסגרתו החות'ים בתימן תופסים תפקיד התקפי משמעותי יותר על חשבון חיזבאללה בלבנון, שהפך לנטל פוליטי. בעוד חיזבאללה עדיין נחשב לארגון החזק והמשפיע ביותר מבחינת קרבתו לישראל, יכולת הפעולה שלו מוגבלת כיום יותר מבעבר. מעמדו בעבר נשען על ארסנל, ניסיון צבאי ונוכחות פוליטית, אך המלחמה הנוכחית הוכיחה שכוח צבאי לבדו אינו מספיק, במיוחד כאשר השימוש בו גובה מחיר כבד מהסביבה האזרחית והפוליטית.

הקרב ברכס עלי טאהר מוצג כדוגמה לכך, כאשר למרות אחיזת חיזבאללה בשטח, ישראל הצליחה לפגוע בתשתיותיו ולבסס מחדש את "אזור הביטחון" בדרום לבנון. הניתוח קובע כי ערכו של ארגון כזה נמדד לא רק בכמות הנשק, אלא ביכולת להשתמש בו מבלי להפוך לנטל פוליטי וחברתי, מה שמצמצם את מרחב התמרון של חיזבאללה.

לעומת זאת, החות'ים פועלים במרחב ללא ממשלה מרכזית חזקה, עם יריבים מפוצלים, וסעודיה אינה ממהרת לחזור למערכה רחבה. שליטתם במוח'א, ד'ובאב ובאי פרים מקרבת אותם לנקודת החנק של באב אל-מנדב, מה שמקנה להם יתרון גיאוגרפי משמעותי.

הניתוח הלבנוני מוסיף כי ארצות הברית מתמודדת עם רשת בעלי הברית של איראן בדרכים שונות, כאשר בלבנון היא משתמשת בסנקציות, לחץ פוליטי ופעולה צבאית ישראלית, בעיראק פוגעת ברשתות מימון, ובתימן כלים מוגבלים יותר. פעולה קרקעית רחבה נגד החות'ים נחשבת מסוכנת ויקרה, ולכן וושינגטון מסתפקת בסיוע מודיעיני.

הטענה המרכזית היא שהחות'ים אינם מחליפים את חיזבאללה, אך תפקידם במערך האיראני גדל. חיזבאללה נותר הקלף הקרוב ביותר לישראל, אך כיום המטרה האיראנית מולו היא יותר שימור כוחו. החות'ים, לעומת זאת, יכולים למלא תפקיד התקפי יותר מול סעודיה, הסחר הימי ואספקת האנרגיה. מפת ההשפעה של טהרן אינה קורסת, אלא משתנה, כאשר איראן מחלקת מחדש את המשקל בין שלוחותיה בהתאם ליכולת להפעיל לחץ במחיר הנמוך ביותר.