בין גן עדן לסיוט: למה הכלכלה במצב כל כך מתעתע

הכלכלה הישראלית מתאפיינת במציאות כפולה ומנוגדת, המכונה "כלכלת מסך מפוצל". מצד אחד, נרשמת צמיחה מרשימה, בורסה שוברת שיאים, הכנסות מיסים גבוהות, שקל חזק, תעשיית הייטק ואקזיטים פעילים, תעשיית נשק משגשגת, בלימה בעליית מחירי הדירות, ירידת ריבית, ועלייה ברמת החיים כפי שמעידים נתוני הוצאות האשראי ונתב"ג העמוס. כל אלו מצביעים על חוזק כלכלי מפתיע, במיוחד לאור המלחמה המתמשכת.

מנגד, הכלכלה מתמודדת עם אתגרים משמעותיים: חוב לאומי של למעלה מ-1.4 טריליון שקל ויחס חוב לתוצר של כ-70%, גירעון מתמשך הצפוי להוביל להעלאות מסים, שיעורי השתתפות נמוכים בשוק העבודה בקרב גברים חרדים ונשים ערביות, נזק כלכלי מוערך בעשרות מיליארדים עקב שירות מילואים, חשש לגבי עתיד ה"סטארטאפ ניישן" בשל הישגי תלמידים נמוכים, פגיעה ביצואנים ובחברות הייטק עקב השקל החזק, "בריחת מוחות" של מאות רופאים ומהנדסים, זינוק חד במחירי השכירות, יוקר מחיה גבוה (מקום שני בעולם במדד הביג-מק), ומקום ראשון ב-OECD בשיעור ילדים החיים בעוני.

המאמר מנתח את השינוי במשל "האיש השמן והרזה" של נתניהו. בעבר, המגזר הציבורי (השמן) נשא את המגזר הפרטי (הרזה). כיום, המגזר הציבורי סובל מתת-השקעה, שכר נמוך ומינויים פוליטיים מושחתים, בעוד המגזר הפרטי, בעיקר ההייטק, הפך ל"איש שרירי" הנושא את המשק. עם זאת, המגזר הפרטי נאלץ כעת לשאת גם את הוצאות המלחמה העצומות.

עלות המלחמה מאז 7 באוקטובר מוערכת ביותר מ-420 מיליארד שקל, עם תוכניות להגדלת תקציב הביטחון בעוד 400 מיליארד שקל בעשור הקרוב. הדבר מוביל לשינוי בסדרי העדיפויות הלאומיים, עם ירידה באחוז ההוצאה על חינוך ובריאות ועלייה משמעותית בהוצאה על ביטחון.

האתגר הכלכלי המרכזי לממשלה הבאה הוא יצירת סדר עדיפויות ממשלתי שישים את האזרח במרכז, באמצעות החזרת תקציב הביטחון לממדים צנועים יותר, חיזוק המגזר הציבורי, קיצוץ בהוצאות פוליטיות מיותרות, והתמקדות בפתרון בעיות בוערות כמו יוקר המחיה, מערכת החינוך והתשתיות.