בין גן עדן לסיוט: למה הכלכלה במצב כל כך מתעתע

הכלכלה הישראלית מתאפיינת במציאות כפולה ומנוגדת, המכונה "כלכלת מסך מפוצל". מצד אחד, נרשמת צמיחה מרשימה למרות המלחמה המתמשכת, עם הכנסות מיסים גבוהות מהצפוי, אבטלה נמוכה, בורסה שוברת שיאים, שקל חזק, המשך אקזיטים בהייטק, תעשיית נשק משגשגת, בלימת מחירי הדירות, ירידת ריבית ועלייה ברמת החיים כפי שמעידים נתוני הוצאות האשראי ונתב"ג העמוס.

מנגד, הכלכלה מתמודדת עם אתגרים משמעותיים, הכוללים חוב לאומי של למעלה מ-1.4 טריליון שקל ויחס חוב לתוצר של כ-70%, מה שמצביע על צורך בלתי נמנע בהעלאות מיסים. שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה של גברים חרדים ונשים ערביות נמוכים ואינם משתפרים. נזק כלכלי מוערך בעשרות מיליארדים נגרם עקב שירות מילואים ממושך. הישגי התלמידים במקצועות הליבה מעוררים דאגה לעתיד, והשקל החזק פוגע ביצואנים ובהייטק. בנוסף, נרשמת "בריחת מוחות", עלייה חדה במחירי השכירות, יוקר מחיה גבוה (מקום שני בעולם במדד הביג-מק) ומקום ראשון ב-OECD בשיעור ילדים החיים בעוני.

המאמר מנתח את השינוי במשל "האיש השמן והרזה" של נתניהו: בעבר המגזר הציבורי "השמן" נשא את המגזר הפרטי "הרזה", אך כיום המגזר הציבורי סובל מתת-השקעה, בעוד המגזר הפרטי, בעיקר ההייטק, נושא בעול הכלכלי. זאת בנוסף לעלייה דרמטית בהוצאות הביטחון, המוערכות ביותר מ-420 מיליארד שקל מאז 7 באוקטובר, עם תוכניות להגדלת תקציב הביטחון בעשור הקרוב.

השלכות המלחמה והוצאות הביטחון העצומות מחייבות העלאות מיסים, שיפגעו במגזר הפרטי ויובילו לקיצוצים בשירותים הציבוריים. הדבר בא לידי ביטוי בירידה בשיעור ההוצאות על חינוך ובריאות ובעלייה בשיעור ההוצאות על ביטחון. האתגר המרכזי לממשלה הבאה הוא יצירת סדר עדיפויות ממשלתי שישים את האזרח במרכז, יחזיר את תקציב הביטחון לממדים סבירים, יתקן את המגזר הציבורי ויטפל בבעיות יוקר המחיה, מערכת החינוך והתשתיות.