שופטים בירושלים, מושבעים בקלפי: למי באמת כוונה עדות מנדלבליט?

בבית המשפט המחוזי בירושלים, העיד היום (ראשון) היועץ המשפטי לשעבר אביחי מנדלבליט כעד מטעם ההגנה במשפטו של בנימין נתניהו. מנדלבליט מסר עדויות הנוגעות לפעולות החקירה והתביעה, כולל הודאה כי "נעשו דברים פסולים" וכי היו "פעולות חמורות שבדיעבד לא אישרת". למרות זאת, נראה כי עדויות אלו לא יביאו לביטול כתב האישום, שכן הדבר יפגע אנושות במערכת התביעה הישראלית.

הכותב מציין כי השופטים עשויים לנזוף, לקבוע מסמרות ולהפחית ממשקל העדויות, אך לא יבטלו את כתב האישום מחשש לקריסת מערכת התביעה. מנדלבליט עצמו הסביר כי העדיף "ניהול תקין של התיק" על פני מיצוי הדין, גם כאשר התייחס לתרגיל חקירה שביצעו כלפיו חוקרים, תרגיל אותו כינה "פסול ולא נכון". בכך, סיפק מנדלבליט, ללא משים, את הנימוק לכך שהתיק לא יפורק.

העדות לא נועדה לשכנע את השופטים, אלא להשפיע על דעת הקהל לקראת הבחירות. נתניהו ועורך דינו, עמית חדד, מודעים לכך. המשפט מתנהל "עם הפנים החוצה, אל ציבור הבוחרים", כפי שהיה גם בעדותו של נתניהו עצמו. התביעה, מצדה, תרמה אף היא לפוליטיזציה של ההליך כאשר בחרה לפרסם את כתב החשדות ולהודיע על כוונתה להעמיד לדין את ראש הממשלה כששה שבועות לפני הבחירות בפברואר 2019, למרות בקשת ההגנה להמתין לאחר הבחירות.

פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, הסביר כי "אין מקום להמתין עם פרסום הכרעה רק בגלל בחירות קרבות", וכי זכות הציבור לדעת מחייבת זאת. הכותב מסכם כי המשפט מתנהל בשני אולמות: באולם בית המשפט, עם סדרי דין וחזקת חפות, ובאולם הציבורי, בו מיליוני "שופטים" ללא כללים אלו. ההגנה, שהתייאשה מהשגת הגנה מן הצדק באולם הראשון, פונה כעת להגנה מן הבוחר באולם השני, בדומה לאופן בו התביעה דאגה שהציבור יידע קודם לכן. שני הצדדים מאשימים זה את זה בפוליטיזציה, ושניהם צודקים.