תבעו את השכנה על השימוש בחניה. מה קבע ביהמ"ש?

במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, גבר שחי 31 שנה כידוע בציבור עם בת זוגו, זכה במחצית מדירת המגורים שנרשמה על שמה בלבד. למרות שבני הזוג שמרו על הפרדה רכושית בנוגע לחשבונות בנק וחסכונות, השופטת הילה אוחיון־גליקסמן קבעה כי התנהלותם, ובפרט תשלום הבעל את המשכנתא לאורך שנים, מעידה על כוונת שיתוף בנכס. בנוסף, צוואות הדדיות שערכו בעבר (והתבטלו) חיזקו את הקביעה בדבר שיתוף.

במקרה אחר, המפקחת על המקרקעין אסרה על בעלת דירה בתל אביב להשתמש בחניה פרטית שבחזית הבניין, למרות הסכמת שאר בעלי הדירות. בעלת הדירה הציבה שער חשמלי וטענה להסכמה מפורשת שנרשמה בתקנון הבניין. אולם, המפקחת אושרת ארפי־מוראי קבעה כי הסכמה זו כפופה לאישור גורמי תכנון, ומאחר שלא ניתן אישור כזה, על בעלת הדירה להסיר את השער והמחסום תוך 30 יום. הפסיקה מדגישה כי הסכמות בין דיירים אינן מבטלות את הצורך באישור רשויות התכנון.

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נדחה תביעתו של עובד לשעבר בחברת טקסס אינסטרומנטס ישראל, שדרש פיצוי על אובדן מימוש אופציות. העובד טען כי רכזת השכר הטעתה אותו בנוגע למועד פקיעתן. השופטת מירב קלימן קבעה כי לא ניתן להסתמך על אמירה בעל פה, במיוחד כאשר קיים הסכם כתוב המגדיר את התנאים, והעובד היה מודע להסכם אך לא בירר באופן רשמי. העובד מתכוון לערער על ההחלטה.