31 שנה ביחד בלי חתונה, ומי יקבל את הבית?

בית המשפט לענייני משפחה באשדוד קבע כי גבר שחי כידוע בציבור במשך 31 שנה עם בת זוגו, זכאי למחצית מהבית המשותף שלהם, למרות שהנכס רשום על שמה בלבד. בני הזוג, שניהם עם ילדים ממערכות יחסים קודמות, חיו יחד משנת 1992 ועד 2023 מבלי להינשא ומבלי לחתום על הסכם ממון.

בשנת 2000 רכש הזוג דירה באשקלון, וב-2007 מכרו אותה ורכשו בית חלופי באותה העיר תמורת 840 אלף שקל. הבית החדש נרשם על שם האישה בלבד. לאחר פרידתם ב-2023, טען הגבר, פנסיונר של משרד החינוך, כי הוא הבעלים של מחצית הבית מכוח יחסי נאמנות, וכי נאמר לו בעת הרכישה כי רישומו יוסדר בעתיד.

כראיה מרכזית, הציג הגבר כי שילם לבדו את כל תשלומי המשכנתה על הבית בין השנים 2011 ל-2020, עד לפירעונה המלא. הוא טען שהסכים לרישום על שם האישה בלבד בעקבות ייעוץ שקיבלו מעורך הדין שטיפל בעסקה, שאמר לו "לא כדאי שתחתום עכשיו, חכה שהתנאים יבשילו ונעשה את זה".

האישה, פסיכותרפיסטית בפנסיה, טענה כי מימנה את רוב רכישת הבית, וכי רישומו על שמה היה "תיקון היסטורי" לרישום דירה קודמת על שם בן זוגה. היא טענה שתשלומי המשכנתה של הגבר היו למעשה דמי שכירות מוזלים, וכי הוא קיבל בתמורה שירותי כביסה, ניקיון ואוכל.

השופטת הילה אוחיון גליקסמן דחתה את גרסת האישה. היא ציינה כי קשה לראות בשני שותפים לדירה זוג שניהל משק בית משותף למעלה מ-30 שנה והצהיר בפני הביטוח הלאומי כי נכדיהם קוראים לצד השני סבא וסבתא. בנוסף, תשלום משכנתה מגדיל את ההון הנקי בנכס, התנהגות שקשה להסביר אם הבית לא היה שייך גם לו.

השופטת מצאה תמיכה נוספת בגרסת הגבר בצוואות הדדיות שעליהן חתמו הצדדים ב-2012, ולפיהן חלק הבית של האישה אמור לעבור אליו לאחר מותה. העובדה שהאישה שינתה את הצוואה ב-2019 מבלי ליידע את בן זוגה, חיזקה את החשד שהיא ידעה שהחלוקה שיקפה הסכמה אמיתית לגבי הבעלות. עדות עורך הדין שטיפל בעסקה, שתמך בגרסת האישה, לא שכנעה את בית המשפט. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי הגבר הוכיח יחסי נאמנות משתמעת ונתן פסק דין הצהרתי שלפיו הוא הבעלים של 50% מהזכויות בבית. האישה חויבה בהוצאות משפט של 15 אלף שקל.