31 שנה ביחד בלי חתונה, ומי יקבל את הבית?

בית המשפט לענייני משפחה באשדוד קבע כי גבר שחי כידוע בציבור עם בת זוגו לשעבר במשך 31 שנה, יהיה בעלים של 50% מהבית שרכשו יחד, למרות שהבית נרשם על שם האישה בלבד. השופטת הילה אוחיון גליקסמן קבעה כי הגבר הוכיח קיומם של יחסי נאמנות משתמעת ביניהם, וכי סירובה של האישה להעביר לו את חלקו מהווה חוסר תום לב.

הזוג, שניהם הורים מנישואים קודמים, חיו יחד משנת 1992 ועד 2023. הם שמרו על הפרדה רכושית מלאה, אך בשנת 2000 רכשו דירה באשקלון במשותף. בשנת 2007 מכרו את הדירה ושילבו את הכסף, יחד עם משכנתא, לרכישת בית חלופי באותה העיר. הבית החדש נרשם על שם האישה בלבד, פסיכותרפיסטית בפנסיה.

הגבר, פנסיונר של משרד החינוך, טען כי הוסבר לו בעת הרכישה כי יש מניעה זמנית לרישומו כבעלים, וכי הדבר יתוקן בעתיד. הוא הציג ראיות לכך ששילם לבדו את כל תשלומי המשכנתא על הבית במשך תשע שנים, עד לפירעונה המלא, החל מ-2011 ועד 2020. בנוסף, הציג צוואות הדדיות שנחתמו ב-2012, בהן נקבע כי חלקה של האישה בבית יעבור אליו לאחר מותה. השופטת ראתה בכך הוכחה להסכמה על הבעלות המשותפת, וציינה כי שינוי הצוואה על ידי האישה ב-2019 ללא ידיעתו מחזק את טענתו.

האישה טענה מנגד כי היא מימנה את רוב רכישת הבית, וכי הרישום על שמה בלבד היה תיקון לרישום קודם של דירה על שם הגבר. היא טענה שתשלומי המשכנתא של הגבר היו למעשה דמי שכירות מוזלים, וכי הוא קיבל תמורה בשירותי בית. בית המשפט דחה את טענותיה, וכן את טענתה להשתק שיפוטי, וקבע כי עדותה ועדות עורך הדין שטיפל בעסקאות סתרו את עצמן או לא היו אמינות.

בסופו של דבר, בית המשפט פסק כי הגבר זכאי למחצית מהבית, וחייב את האישה בהוצאות משפט מופחתות בסך 15,000 שקל. השופטת מתחה ביקורת על התנהלות שני הצדדים בהליך המשפטי, שגרמה לבזבוז זמן שיפוטי.