מומחה: ישראל צריכה 3 צעדים לצאת ממשבר התחבורה

למרות השקעות ענק בתשתיות רכבת ותחבורה ציבורית, שיעור השימוש בהן בישראל נמוך ועומד על 16% בלבד, לעומת 41% בדרום קוריאה. ד"ר רוברט יצחק, מהנדס תחבורה מהטכניון, מסביר כי המשבר הנוכחי נובע מעשורים של מדיניות שהעדיפה את הרכב הפרטי על פני תחבורה ציבורית. נתונים השוואתיים מראים כי ביפן, גרמניה ובריטניה, שיעורי השימוש בתחבורה ציבורית לגישה לעבודה נעים בין 24% ל-30%, בעוד בישראל ובארה"ב הנתון עומד על 13%-16%. לדברי יצחק, ישראל וארה"ב אימצו לאחר מלחמת העולם השנייה מודל של הרחבת כבישים ועידוד רכב פרטי, בניגוד לאירופה ומזרח אסיה שהשקיעו בתחבורה ציבורית.

פרויקטים כמו המטרו בתל אביב ופרויקטים נוספים של רכבות מתקדמים, אך יצחק סבור שישראל מפגרת בפיתוחם ב-15 עד 20 שנה. לשיפור המצב, הוא מציע שלושה תנאים: פיתוח תשתיות רכבת ותחנות, שיפור השירות (תדירות, קווים, שעות פעילות), והגבלות הדרגתיות על שימוש ברכב פרטי, בדומה לערים באירופה.

אחת הדרכים היעילות להגביל שימוש ברכב פרטי היא שינוי מדיניות חניה, צמצום מקומות חניה והעדפת תחבורה ציבורית. יצחק מדגיש כי המטרה אינה למנוע שימוש ברכב לחלוטין, אלא להפחיתו באזורים בהם קיימות חלופות יעילות, ובכך לשפר את התנועה גם למי שחייב להשתמש ברכב.

הפער בשירותי תחבורה ציבורית בין ערים גדולות לפריפריה מחריף את הבעיה, במיוחד באזורים ללא חלופות. תושבי הצפון והאזורים המרוחקים צפויים לסבול מהחמרת הפקקים ללא האצת פרויקטי פיתוח רכבות. הבעיה נוגעת גם לתשתיות הולכי רגל, בעיקר ביישובים ערביים בהם חסרים מדרכות בטוחות.

יצחק דוחה את הטענה שהחברה הישראלית אינה יכולה לוותר על הרכב הפרטי, ומדגיש כי שינוי הרגלים אפשרי באמצעות מדיניות ברורה ושיפור שירותים. הוא קורא להפחתת נסיעות לא חיוניות בין ערים גדולות, ומדגיש כי פיתוח תחבורה ציבורית הוא מפתח לצמיחה חברתית, כלכלית וסביבתית, בעוד המשך ההסתמכות על רכב פרטי יעמיק את משבר הפקקים.