כיצד ניתן להקים ממשלת מיעוט בישראל?

בישראל, בה יש 120 חברי כנסת, נדרשים 61 חברי כנסת לארובסולוטית. עם זאת, החוק אינו מחייב קואליציית מיעוט להחזיק ב-61 מושבים כדי להקים ממשלה. ממשלת מיעוט מוגדרת כממשלה שבה לגוש הקואליציוני יש פחות מ-61 חברי כנסת, אך היא מצליחה לתפקד באמצעות תמיכה חיצונית של חברי כנסת שאינם חלק ממנה. תמיכה זו יכולה להתבטא בהצבעה בעד הממשלה, הימנעות מהצבעה, או היעדרות מהצבעות מכריעות. בהצבעה על אמון לממשלה, למשל, נדרשת רק רוב רגיל של הנוכחים והמצביעים באולם, כאשר סופרים רק את הקולות התומכים והמתנגדים.

קיימים שני מודלים עיקריים להקמת ממשלת מיעוט. המודל הראשון, "רשת ביטחון", כולל חתימה על הסכם עם מפלגה או מפלגות חיצוניות, המתחייבות לתמוך בממשלה בהצבעות קריטיות כמו חוק התקציב או הצעות אי-אמון. בתמורה, מפלגות אלו מקבלות תקציבים, חקיקה לטובתן, והשפעה פוליטית. המודל השני, "גיוס תמיכה נקודתית", אינו מסתמך על שותף קבוע, אלא מנהל משא ומתן נפרד לכל חוק או סוגיה, ומרכיב אגפים משתנים בהתאם לאינטרסים. מודל זה נחשב שברירי יותר ודורש ויתורים מתמידים.

התקדים ההיסטורי בישראל כולל את ממשלת רבין השנייה (1993), שהסתמכה על תמיכה חיצונית של חמשת חברי הכנסת מהחזית הדמוקרטית ומהמפלגה הדמוקרטית הערבית לאחר עזיבת ש"ס, והצליחה להעביר את הסכמי אוסלו. גם ממשלת פרס (1995) פעלה כממשלת מיעוט עם תמיכה מהרשימה הערבית. ממשלת ברק (2000) החלה כקואליציה רחבה אך התפרקה, ונותרה כממשלת מיעוט עם 32 חברי כנסת בלבד עד לבחירות מיוחדות.

הקמת ממשלת מיעוט היא חוקית ולגיטימית. כדי להפיל ממשלה, נדרשים 61 חברי כנסת להקמת ממשלה חלופית או להעברת חוק לפיזור הכנסת. אי-העברת תקציב המדינה במועד מוביל לפיזור אוטומטי של הכנסת. ממשלת מיעוט אינה יציבה, אך מהווה כלי פרלמנטרי לגיטימי ליציאה ממבוי סתום פוליטי.