מהי ממשלת מיעוט? הדרך להקים ממשלה בלי 61 מנדטים

ממשלת מיעוט בישראל היא ממשלה שבה הקואליציה מחזיקה בפחות מ-61 חברי כנסת, אך היא מצליחה לתפקד באמצעות תמיכה חיצונית. תמיכה זו יכולה להתבטא בהצבעה בעד הממשלה, הימנעות או היעדרות מהצבעות מכריעות. החוק אינו מחייב רוב מוחלט של 61 חברי קואליציה להקמת ממשלה, ונדרש רק רוב רגיל להעברת החלטות בכנסת, כאשר נמנעים או נעדרים אינם נחשבים מתנגדים.

קיימים שני מודלים עיקריים לממשלת מיעוט. המודל הראשון כולל "רשת ביטחון" קבועה, שבה מפלגות חיצוניות מתחייבות לתמוך בממשלה בהצבעות קריטיות בתמורה להטבות. המודל השני, השברירי יותר, כולל גיוס תמיכה נקודתית לכל הצבעה באמצעות משא ומתן פרטני.

הדוגמאות ההיסטוריות כוללות את ממשלת רבין השנייה (1993), שנשענה על תמיכת חד"ש ומד"ע לאחר פרישת ש"ס, והצליחה להעביר את הסכמי אוסלו. גם ממשלת פרס (1995) פעלה כממשלת מיעוט הנתמכת על ידי סיעות ערביות. ממשלת ברק (2000) החלה כקואליציה רחבה אך התפרקה עד שנותרו בה כ-32 מנדטים בלבד, והמשיכה לפעול כממשלת מיעוט עד לבחירות מיוחדות.

הקמת ממשלת מיעוט היא חוקית ולגיטימית. כדי להפיל ממשלה, האופוזיציה צריכה רוב של 61 חברי כנסת להקמת ממשלה חלופית או לפיזור הכנסת. בנוסף, אי-העברת תקציב המדינה במועד מובילה לפיזור הכנסת אוטומטי. למרות שאינה מצב יציב, ממשלת מיעוט מהווה כלי פרלמנטרי המאפשר יציאה ממבוי סתום פוליטי.