השבר האמריקני: ימין ושמאל רק כחול וכחול

תוצאות בחירות האמצע האחרונות בארצות הברית משקפות שבר חברתי-כלכלי עמוק, ולא תנודה פוליטית רגילה. החוזה המסורתי, לפיו השקעה בהשכלה ועבודה קשה מובילים לניידות חברתית, נשבר עבור דור ה-Z. מחירי הדיור הגואים, חובות הסטודנטים והחשש ממהפכת הבינה המלאכותית יוצרים תחושת לכידות. השמאל הרדיקלי מציע פתרונות סוציאליסטיים, בעוד הימין האלטרנטיבי מאשים זרים ומהגרים. שני הצדדים חולקים עוינות משותפת כלפי הממסד הפוליטי בוושינגטון, אותו הם תופסים כמנותק ומוציא משאבים על מלחמות חוץ.

הנשיא דונלד טראמפ, שנבחר על בסיס הבטחות בדלניות, מצא עצמו שקוע במלחמה מתמשכת מול איראן, שהפכה לבור תקציבי והציתה משבר אנרגיה עולמי. כישלון הממשל בהסדרת אספקת הנפט והטלת מכסים על בעלות ברית פגעו בכלכלה האמריקאית, והביאו לעליית מחירים של מוצרי יסוד. תחושת הציבור כי המדיניות הבינלאומית מכבידה על כיסו הובילה לתבוסה היסטורית של הרפובליקנים בבחירות האמצע, שבהן איבד הנשיא המכהן את השליטה בשני בתי הקונגרס.

ההשלכה הגיאופוליטית המשמעותית ביותר היא בידודה של ארצות הברית. מדינות רבות סירבו להצטרף לקואליציה צבאית מול איראן, והותירו את ארצות הברית, יחד עם ישראל, לבדה במערכה. תפיסה זו, לפיה אזרחי ארצות הברית נושאים בנטל הכלכלי של מלחמות חוץ, פגעה קשות במעמדה של ישראל, במיוחד לאור ההימור של בנימין נתניהו על המפלגה הרפובליקנית. ארגונים כמו איפא"ק הפכו לסדין אדום עבור מועמדים חדשים, המגייסים תרומות המונים באמצעות התנערות מישראל.

ישראל נדרשת להמציא מחדש את מדיניות החוץ שלה מול וושינגטון, ולהתמקד בקהילות ההיספנים והאפרו-אמריקאים המתונים, תוך בניית שיתופי פעולה אזרחיים ועסקיים. יש להשקיע גם ברשתות החברתיות, להביא משפיענים ויוצרים מהקהילות הללו לישראל, ולהציג נרטיב אותנטי. כישלון ישראל לקרוא את השינויים הדמוגרפיים בארצות הברית ולהתחבר לדור העתיד עלול להוביל לבידוד בינלאומי חמור.