חדד חשף את הטענה שעשויה להוביל לביטול כתב האישום נגד נתניהו

במהלך יום עדותו השלישי של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, בבית המשפט המחוזי בירושלים, התפתח עימות חריג בין סנגור ראש הממשלה, עו"ד עמית חדד, לבין מנדלבליט והפרקליטות. חדד ביקש לחקור את מנדלבליט על אמירות שיוחסו לו לפיהן חשש מ"הפיכה משטרית" ועל השוואות למדינות כמו פולין ובולגריה, בטענה ששיקולים פוליטיים ומדיניים השפיעו על עיתוי הגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. הפרקליטות התנגדה בתוקף, בטענה שאין לחקור את היועמ"ש לשעבר על שיקוליו בהעמדה לדין, אך השופט עודד שחם בר-עם הקשה ושאל האם שיקול זר אינו רלוונטי להליך.

חדד הסביר כי מטרת השאלה היא להוכיח כי שיקולים זרים, שאינם קשורים לחומר הראיות בלבד, השפיעו על ההחלטה להעמיד את נתניהו לדין, וכי חששות מפני התפתחויות מדיניות ופוליטיות הכתיבו את עיתוי הגשת כתב האישום. התובעת יהודית תירוש טענה כי ההליך הפלילי אינו הפורום המתאים לבחינת התבטאויותיו האישיות של היועץ לשעבר. השופט בר-עם הציג דוגמה היפותטית קיצונית: "אני שונא את נתניהו והגשתי כתב אישום", כדי להמחיש את השאלה העקרונית.

בנוסף, חדד הציג פער בין נוסח האזהרה שנמסרה לנתניהו בתיק 4000, שבו לא הופיע במפורש כי קיבל טובות הנאה "בעד פעולות" ביודעו שמדובר בשוחד, לבין סעיפי האישום. מנדלבליט אישר כי הניסוח המדויק לא הופיע באזהרות, והשיב כי אינו זוכר שבדק את המשמעות המשפטית של פער זה או שהקושי הוצג בפניו. הדיון נסוב גם סביב סירוב החוקרים למסור לנתניהו העתק מנוסח האזהרה, ומנדלבליט העיד שלא ידע על כך בזמן אמת.

הדיון המעורר מחלוקת, והשאלות הנוקבות של השופטים, מעלות סימני שאלה כבדים על תקינות התשתית שעליה נשען כתב האישום נגד ראש הממשלה, במיוחד לאור ניסיונות ההגנה לחשוף שיקולים זרים שהשפיעו על ההחלטה להגיש את כתב האישום או על עיתויו, והודאתו של מנדלבליט בנוגע לפער באזהרת השוחד.