השאלה היא לא כמה ילדים חרדים יהיו, אלא ממה הם יתפרנסו

בשנת 2030, יותר מילדים חרדים צפויים ללמוד בכיתות א' בישראל מאשר בחינוך הממלכתי, כך עולה ממחקר חדש של אלי מורגנשטרן, מייסד ומנכ"ל חברת הייעוץ הכלכלי־אסטרטגי "אמפייר". המחקר מעלה חשש מפני מציאות שבה הרוב בישראל יורכב מאוכלוסיות שאינן ציוניות, כמו המגזר הערבי והחרדי, וכן חשש לכלכלה הישראלית בשל שיעור השתתפות נמוך בשוק העבודה ותלות גבוהה בתקציב המדינה.

הבעיה המרכזית אינה הדמוגרפיה אלא השיטה, והשאלה הכלכלית החשובה היא כיצד משפחות חרדיות יתפרנסו ומה יהיו האפשרויות העומדות בפני ילדיהן כשיגדלו. חברי אופוזיציה, כמו נפתלי בנט, מציעים פתרונות כמו "חוק המשרתים", שמטרתו להעביר כ־25 מיליארד שקל מהטבות הניתנות לחרדים למילואימניקים, כולל מענקים לדיור, מעונות יום חינם והנחות בארנונה, חשמל ותחבורה ציבורית.

עם זאת, המחקר טוען כי ניסיון להעביר הטבות מקבוצה אחת לאחרת מבלי לטפל בשורש הבעיה הוא אשליה. כל עוד קיימות הטבות, יימצאו דרכים לנצל אותן. החרדים מצטיינים בהבנת כללי המשחק וניצולם לצרכיהם, כפי שנראה בהקצאת דירות "מחיר למשתכן" לריכוזים חרדיים או בניסוח קריטריונים להנחות בארנונה לאברכים. גם ניסיונות ממשלות לשנות קריטריונים או להוסיף תנאים כמו "מיצוי כושר השתכרות" או ייעוד הטבות לבוגרי צבא, נתקלים בקושי, שכן על כל ילד ממעמד הביניים שמקבל סבסוד, שלושה ילדים חרדים עומדים בתור.

המחקר מצביע על כך שכ־55% מהילדים הזכאים לסבסוד מעונות מגיעים מהמגזר החרדי. שינויים בקריטריונים או בהגדרות צפויים להחזיק מעמד קדנציה אחת או שתיים בלבד, שכן המנגנון עצמו מאפשר שינויים חוזרים. הבעיה אינה בכללי המשחק אלא במודל מדינת הרווחה הישראלית, הנתפסת כמבוססת על גביית מיסים מסיבית וחלוקתם מחדש, ואינה מתחשבת בקבוצות אוכלוסייה שתלויות במנגנונים פנימיים ובתלות במדינה. צמצום מדינת הרווחה עשוי לצמצם את הבעיה.