החברה החרדית חיה מאחורי חומה והמדינה מממנת אותה

החברה החרדית בישראל מתנהלת כאוטונומיה סגורה, הממומנת על ידי המדינה, ואינה משתלבת באופן מספק במרקם הכלכלי והחברתי הכללי. נתונים עדכניים מצביעים על גידול דמוגרפי מהיר במגזר החרדי, הצפוי להגיע לרבע מאוכלוסיית ישראל תוך 25 שנה. גידול זה, לצד שיעורי תעסוקה נמוכים ושכר ממוצע נמוך משמעותית, יוצר נטל כלכלי כבד על המדינה.

משפחות חרדיות מקבלות מהמדינה תמיכות והטבות הגבוהות משמעותית מאלו של משפחות לא-חרדיות או ערביות, מה שמעודד אורח חיים תלותי. כ-40% מהחרדים חיים מתחת לקו העוני, ורבים מהם תלויים בהלוואות מגמ"חים, היוצרות בועה כלכלית שעלולה לקרוס ולגרור את המדינה למשבר. המנגנון החרדי, הכולל מערכות חינוך עצמאיות הממומנות על ידי המדינה, מונע שילוב של החרדים בשוק העבודה ובחברה הישראלית.

המאמר מציג ביקורת נוקבת, המבוססת על נתונים ממכוני מחקר וגורמי ממשלה, על המנגנון הפוליטי והמדיניות הממשלתית המאפשרים ומממנים את האוטונומיה החרדית. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתנגד בעבר למנגנון זה, תרם כעת לשימורו באמצעות ברית פוליטית עם המפלגות החרדיות. נטען כי החרדים חיים מאחורי "חומה" של ניתוק מהעולם החיצון, המתוחזקת על ידי מערכת מסרים מבוקרת.

כדי לטפל באתגר, מוצעת מדיניות של "חרדיות ממלכתית", הכוללת הפחתה הדרגתית של מימון לעמותות המנציחות את האוטונומיה, והעברת המשאבים לחינוך, גיוס ושילוב אקדמי של חרדים במערכות הציבוריות. יש להציע אלטרנטיבה חרדית ממלכתית, שתעודד תעסוקה ושירות, ותאפשר שילוב מבלי לוותר על זהותם החרדית, אך תוך דרישה לתרומה למדינה. הדבר דורש ברית של מפלגות ציוניות, ללא תלות במפלגות החרדיות, כדי לפרק את האוטונומיה ולהוביל את החרדיות הישראלית למודל של שותפות ותרומה למדינה.