מעמד המורה בקרשים? לא בהשוואה בינלאומית

נתונים חדשים משנתון החינוך של ה-OECD לשנת 2026 חושפים תמונה מורכבת לגבי מעמד המורים בישראל בהשוואה בינלאומית. בעוד שבעבר ישראל דורגה במקום טוב יחסית מבחינת שכר מורים ביחס לאקדמאים, בשנת 2023 חלה נסיגה משמעותית. שכר מורה בישראל עמד על 73% משכר אקדמאי, לעומת ממוצע OECD של 87%, מה שהציב את ישראל במקום החמישי מהסוף מבין 26 מדינות. הפער בין שכר המורים לשכר אקדמאים בישראל הוכפל מ-14% ל-27%.

למרות ירידת השכר היחסי, הנתונים הכלליים מצביעים על מצב טוב יותר ממה שנהוג לחשוב. בין 2015 ל-2024, מספר המורים בישראל גדל ב-97%, בעוד שמספר התלמידים גדל ב-18% בלבד, העלייה הגדולה ביותר ב-OECD. למרות זאת, קיים מחסור במורים, בעיקר בחינוך הממלכתי חילוני, וזאת למרות שעות לימוד רבות יותר בישראל.

שיעור עזיבת המקצוע בישראל נמוך משמעותית מהממוצע ב-OECD. רק 2.5% מהמורים המוסמכים עזבו את המקצוע ב-2024/25, לעומת 6.4% בממוצע. רוב העוזבים בישראל (שני שלישים) פרשו לגמלאות, בניגוד לממוצע המדינות המפותחות שם 55% מתפטרים. עם זאת, הבעיה העיקרית היא שימור מורים חדשים: 77% מהמתפטרים היו בעלי פחות מחמש שנות ותק, שיעור גבוה מהממוצע.

גם מבחינת שיעור המורים הלא מוסמכים, ישראל נמצאת במקום חיובי. 7.1% מהמורים אינם מוסמכים במלואם, נתון הנמוך מהממוצע ב-OECD וממקם את ישראל במקום התשיעי מתוך 23 מדינות. בנוסף, ישראל מצליחה בגיוס מורים לקריירה שנייה, עם 12.1% מהמורים בחטיבות הביניים שהגיעו מהוראה מקריירה אחרת, לעומת 8.4% בממוצע.

שביעות הרצון משכר המורים בישראל נמוכה, אך שביעות הרצון מתנאי העסקה אחרים גבוהה יותר. 83.8% מהמורים מרוצים מעבודתם, אך רק 33.9% מרוצים משכרם. מורים בישראל עובדים בממוצע 38.8 שעות בשבוע, כ-6 שעות פחות מאקדמאים אחרים. למרות תחושת חוסר הערכה חברתית (70% מהמורים), ישראל מדורגת במקום השישי בעולם בתחושת הערכה של מורים.