פסילת רשימות ערביות: מבחן לזהותה של ישראל

ועדת הבחירות המרכזית פסלה את כל הרשימות והמפלגות הערביות, החלטה שצפויה הייתה. השנה, לראשונה, הצביע גם יו"ר הוועדה, השופט נעם סולברג, בעד הפסילה, יחד עם הסכמה של כל המפלגות היהודיות. בית המשפט העליון צפוי לאשר החלטות אלו, כפי שקרה בעבר. הכותב, עו"ד זקי כמל, טוען כי זוהי רק ההתחלה של מאבק ארוך, וכי ההחלטה מהווה "בלון ניסוי" לבחינת עתידה הפוליטי והחוקתי של ישראל, וכן את עתיד הייצוג הפרלמנטרי של האזרחים הערבים.

הכותב מדגיש כי ההחלטה אינה רק תמרון פוליטי, אלא צעד בעל משמעויות עתידיות, התלויות בתוצאות הבחירות ובהרכב הממשלה. הוא מציין כי אם מספר חברי הכנסת הערבים יגיע ל-15 או 18, ייתכן שראש הממשלה בנימין נתניהו יציע הצעות פוליטיות חסרות תקדים, כולל התקדמות בנושא הפלסטיני, כדי להבטיח את הישרדותו הפוליטית. נתניהו, כך נטען, מבין את הסכנות שבקואליציה עם גורמים קיצוניים ואת הבידוד הבינלאומי שהוא גורם, ופועל מתוך תחושת "הים מאחוריו והכלא לפניו".

לפי הכותב, על הנציגים והמנהיגים הערבים להבין את המשחק הפוליטי ולהתרחק מססמאות שלא הועילו. הוא קורא להגברת שיעור ההצבעה בבחירות הקרובות, כדרך להביע עמדה ולהשפיע על עתיד המדינה. פסילת הרשימות הערביות, גם אם אינה סופית, משקפת זרמים נסתרים ומהווה תגובה לניצול אירועי ה-7 באוקטובר על ידי הימין הישראלי. הדבר מדגיש את המחלוקת סביב זהותה של ישראל, האם היא מדינה יהודית ודמוקרטית, או רק יהודית.

הימין רואה בדרישות הערבים לשוויון אזרחי מלא סכנה ליהדותה של המדינה, ומנסה להדיר את קולם מהשיח הפוליטי. הדבר בא לידי ביטוי בחקיקה ובקיצוץ תקציבים המיועדים לחברה הערבית, כפי שנעשה על ידי השרה מאי גולן והשר איתמר בן גביר. פסילת הרשימות משרתת את הימין פעמיים: פעם אחת לחיזוק בסיס התמיכה שלו, ופעם שנייה כחלק מהמאבק נגד בית המשפט העליון, במטרה להגביל את סמכויותיו.

הכותב מזהיר מפני השפעותיהן השליליות של פסילות חוזרות על תחושת הניכור והייאוש בקרב האזרחים הערבים, ועלולים להוביל להגברת הקריאות להחרמת הבחירות. עם זאת, הוא מציין כי ייתכנו גם השפעות חיוביות, כמו גיוס נגד והגברת המוטיבציה להצביע, אם המפלגות הערביות יצליחו להפוך את הפסילות למנוף קמפיין שיגביר את שיעור ההצבעה ויהפוך את הקול הערבי לגורם מכריע בהרכבת הממשלה.

הכותב מבקר גם את מפלגות המרכז והשמאל היהודיות, שלטענתו מתיישרות עם הימין בהתייחסותן למפלגות הערביות. הוא מציין את דבריו של גדי איזנקוט, לפיהם הרשימה הערבית המאוחדת לא תהיה חלק מקואליציה עתידית, ואת התנאים שהציב. לטענתו, המרכז והשמאל נמנעים מלהתמודד מול הימין בנושא זה, מחשש מביקורת, ומתמקדים בבניית גוש יהודי נקי, במקום ליצור חזית דמוקרטית רחבה. הדבר, לדעתו, משרת את הימין ומחזק את מגמתו להדיר את הערבים מהשפעה פוליטית. הוא מסכם כי ישראל נמצאת בצומת דרכים, וכי עליה לבחור בין דמוקרטיה ליברלית כוללנית לבין דמוקרטיה לאומית מדירה, וכי פסילת הרשימות היא מבחן ליכולת המערכת המשפטית להתערב ולהגן על זכויות המיעוטים.