מי שמתיימר להחליף את נתניהו לא יכול להיות נתניהו בלי נתניהו

הכותב, ינאל ג'בארין, מתאר את תחושת ההשפלה והזעם שחש כאזרח ערבי-פלסטיני וכפעיל פוליטי, בעת שישב באולם ועדת הבחירות המרכזית בכנסת והיה עד להצבעות על פסילת הרשימה המשותפת, רע"ם, ח"כ עופר כסיף ויו"ר בל"ד סאמי אבו שחאדה. הוא טוען כי סיטואציה זו, בה נציגי הרוב הפוליטי מחליטים אם קולו של הציבור הערבי ראוי להגיע לקלפי, מעידה על כך שהייצוג הפוליטי הערבי נתפס כזכות מותנית שיש לאשרה מחדש בכל מערכת בחירות.

ג'בארין מדגיש כי הציבור הערבי אינו מבקש אישור מאף אחד, אלא רואה עצמו כאזרחים בעלי קול, זהות ואינטרסים, והרשימה המשותפת מציגה עמדות ברורות של שלום צודק, סיום הכיבוש, הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, שוויון אזרחי ודמוקרטיה אמיתית. הוא מתנגד נחרצות להפיכת עמדות אלו לחומר גלם לקמפיין דה-לגיטימציה נגד הייצוג הפוליטי הערבי.

הכותב מאשים את איתמר בן גביר והליכוד בניסיון להפוך את הפוליטיקה הערבית ממרכיב לגיטימי במשחק הדמוקרטי ל'בעיה שצריך לטפל בה', וכי השיטה של פסילת נציגים ערבים, גם אם השמות משתנים, נועדה להעמיד את עצם לגיטימיות הייצוג הערבי למשפט פוליטי.

נקודה מטרידה נוספת שהכותב מעלה היא שחלקים מהאופוזיציה, כמו גדי איזנקוט, יאיר גולן ונעמה לזימי, תמכו בבקשות לפסילת נציגים ערבים. לטענתו, בכך הם מאמצים את הנחת היסוד של הימין שהייצוג הפוליטי הערבי חשוד מטבעו ודורש הוכחה מתמדת לזכותו להשתתף במשחק הדמוקרטי. הוא קורא להם להגדיר איזה מחנה דמוקרטי הם מבקשים לבנות והיכן נמצאים האזרחים הערבים בו.

המאבק צפוי לעבור לבית המשפט העליון, שם הכותב מצפה שהשופטים יציבו גבול לניסיון להפוך את זכות הבחירה של הציבור הערבי לכלי משחק. עם זאת, הוא מדגיש כי גם אם ההחלטות יתהפכו, עצם העובדה שניתן להעמיד את הייצוג הערבי למשפט בכל מערכת בחירות היא הבעיה המרכזית. ג'בארין מסכם כי הציבור הערבי אינו זקוק לתעודת הכשר פוליטי מהימין או מהאופוזיציה, וכי האלטרנטיבה לנתניהו אינה יכולה להיות 'נתניהו בלי נתניהו'.