מצלמות וקנסות אינם מרתיעים: מה גורם לאלימות בגני הילדים?

בין השנים 2022 ל-2024, כ-30 גננות הורשעו באלימות כלפי פעוטות, הכוללת דחיפות, מכות, זריקת ילדים, האכלה בכוח והושבה בכפייה. מקרים אלו, שטרם נכללו בסטטיסטיקה הרשמית, מצביעים על מגמה מדאיגה של עלייה במספר התלונות. התקנת מצלמות בגנים, שהחלה ב-2021, הגבירה משמעותית את איתור המקרים, אך מתברר כי היא אינה מהווה גורם מרתיע בפני עצמה. גם הענישה המחמירה בישראל אינה מספקת מענה מספק, כפי שמציינת רוני שפירא, ראש המחלקה לטיפול בנשים ברשות לשיקום אסירים: "זה לא עובד כגורם מרתיע, וזה מטריד".

שפירא מדגישה כי לצד חומרת העבירות, יש צורך בשינויים מערכתיים, בעיקר בשיפור תנאי העבודה של הגננות. היא מצביעה על בעיות מוסדיות עמוקות, הכוללות שכר נמוך, תנאי עבודה קשים, מחסור בכוח אדם, עומס יתר, שחיקה מקצועית ושעות עבודה ארוכות. "שום דבר מזה לא מצדיק אלימות, אך אי אפשר להתעלם מנסיבות אלו", היא אומרת.

ד"ר גלית בינט, שחקרה פסקי דין בנושא, מצאה כי לחץ רב עקב עומס עבודה, ניסיונות לכפות סדר ללא כלים מתאימים, ותחושת חוסר אונים הנובעת מחוסר ידע, הם גורמים חוזרים במקרים אלו. עם זאת, חשוב לזכור כי מקרים אלו אינם מייצגים את כלל מערך הגיל הרך בישראל, הכולל למעלה מ-5,000 מוסדות ו-30,000 גננות.

חוק הפיקוח, שנכנס לתוקף ב-2021, הרחיב את הדרישות גם למוסדות פרטיים, וחייב התקנת מצלמות. משרד החינוך, שאליו הועברה האחריות על הגיל הרך, פועל לשיפור הכשרת הגננות ובקרת המערכת. הוקמו תפקידי רכזים מקומיים ומונו מפקחים, והוכנסה הכשרה מקצועית של 220 שעות. בנוסף, כל מוסד מחויב בביקור חודשי של מדריך פדגוגי.

עם זאת, קיימות בעיות תפעוליות. לפי דוח מבקר המדינה, על כל מפקח מופקדים כ-80 גני ילדים, מה שמקשה על ביקורים סדירים. במקרים קיצוניים, מפקחים לא ביקרו כלל ב-14% מהגנים שנבדקו, וב-40% נערכה רק ביקורת אחת בשנה. בנוסף, קוצץ מימון הליווי הפדגוגי, וכיום הוא מספיק רק ל-4-5 שעות חודשיות, לעומת עשר שעות בעבר. זוהר מזור, יו"ר ארגון המדריכים, מציינת כי "זה כל הזמן מתחיל ונגמר".

הכשרתן המקצועית של הגננות אינה תמיד פתרון, עקב תחלופת כוח אדם גבוהה וקשיים במערכת. יעל אור, יועצת בכירה ברשות לשיקום אסירים, שומעת סיפורים חוזרים על לחץ גובר, בעיות כלכליות ובריאותיות, וקשיים במשפחה, המובילים לאלימות. היא מדגישה כי האלימות אינה מתפרצת ביום אחד, אלא נבנית בהדרגה. ד"ר יערה שילו מוסיפה כי הפער בין השכר והמעמד החברתי לבין האחריות העצומה המוטלת על הגננות, תורם למצב. "כשחסרה גננת, ילדים נשארים עם אישה אחת שמבצעת עבודה של שתיים".