המצלמות בגנים לא מרתיעות, גם הענישה: "יש בעיה מוסדית עמוקה"

בין השנים 2022 ל-2024 הורשעו כ-30 מטפלות בעבירות תקיפת ילדים, שכללו דחיפות, הטחות, הפלות והכאות, והאבסות והושבות בכוח. למרות שהמצלמות שהותקנו במעונות חוללו מהפכה והובילו לעלייה במספר ההליכים פליליים נגד מטפלות, הן אינן מרתיעות מפני ביצוע העבירות, וגם הענישה אינה אפקטיבית, כך עולה מהנתונים. רוני שפירא, מנהלת תחום הנשים ברשות לשיקום האסיר, מציינת כי הבעיה היא מוסדית עמוקה, וקשורה לתנאי ההעסקה הירודים, השכר הנמוך, העומס והשחיקה של המטפלות, אף שאין בכך הצדקה למעשיהן.

מחקר שסקרה ד"ר גלית בינט ממכללת אורנים, בחן הכרעות דין של מטפלות שהואשמו בתקיפה, ומצא כי הרקע למעשים כולל לחץ הנובע מעומס עבודה, ניסיונות להשיג סדר בגן ללא כלים מתאימים וחוסר אונים. בישראל פועלות למעלה מ-5,000 מסגרות מפוקחות לגיל הרך, המעסיקות כ-30 אלף מטפלות. חוק הפיקוח, שנכנס לתוקף ב-2021, החיל פיקוח גם על מסגרות פרטיות, וחוק נוסף מחייב התקנת מצלמות.

עם זאת, קיימים פערים משמעותיים בפיקוח ובהכשרה. דו"ח מבקר המדינה הצביע על כך שמפקחת אחת אחראית בממוצע על 80 גנים, ובכ-14% מהמעונות לא בוצע כלל ביקור מפקחת. בנוסף, חלה ירידה בתקצוב ההדרכה הפדגוגית, וכיום מספיק התקצוב לארבע או חמש שעות הדרכה חודשיות בלבד, לעומת עשר שעות בעבר. זוהר מזור, יו"ר איגוד המדריכות, מדגישה כי ההדרכה היא גורם תמיכה קריטי למטפלות, אך המחסור בשעות פוגע ביכולת למנוע הידרדרות.

גם בתחום ההכשרה קיימת תחלופה גבוהה, כאשר מטפלות עוזבות את המקצוע עוד במהלך ההכשרה. יעל אור, יועצת בכירה ברשות לשיקום האסיר, שומעת מהמטפלות המתעללות על לחצים כלכליים, בריאותיים ומשפחתיים, בנוסף למציאות התעסוקתית של מחסור בכוח אדם. ד"ר יערה שילה מציינת כי השכר והמעמד של המקצוע אינם תואמים את האחריות העצומה, והמחסור במטפלות מגביר את הלחץ על הנותרות.