מאמצי הרכבת הממשלה: אייזנקוט מתמודד עם דרישות החרדים והשותפים

גדי אייזנקוט, שקיבל מנשיא המדינה יצחק הרצוג את המנדט להרכבת הממשלה ב-8 בנובמבר, מתמודד עם אתגרים מורכבים בהרכבת קואליציה. שני תרחישים עיקריים עומדים על הפרק: הקמת ממשלה צרה של ארבע מפלגות "גוש השינוי" והרחבתה בהמשך, או השגת רוב של 61 ח"כים מראש באמצעות שיתוף מפלגות "יהדות התורה" ו"ש"ס". המכשולים העיקריים אינם רק חלוקת התיקים, אלא גם מחלוקות מהותיות בנוגע לגיוס חרדים, שיתוף פעולה עם מפלגות ערביות והיקף ההטבות לאוכלוסיית המשרתים במילואים.

הקואליציה הנוכחית מונה 48 ח"כים, וחסרים לה 13 מנדטים להשגת רוב יציב. מנדטים אלו יכולים להגיע מהמפלגות החרדיות, אך הסכמתן תלויה בחוק הגיוס החדש. "ש"ס" המליצה להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו, בעוד "יהדות התורה" נמנעה מהמלצה, מה שמשאיר פתח למשא ומתן. בתוך "יהדות התורה" קיימת אי-הסכמה, כאשר חלק מהמנהיגות מוכנה לשקול שיתוף פעולה בתנאים מסוימים, ואחרים מתנגדים. מנהיגים רוחניים כמו הרב דב לנדו והרב משה הילל הירש משפיעים על ההחלטות.

אייזנקוט מציע להקים ממשלה תחילה ולהרחיבה מאוחר יותר, תוך הדגשת הצורך הדחוף בהנהגה חדשה. הוא הציב ארבעה עקרונות מחייבים: הכרה בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, קבלת ערכי מגילת העצמאות, חובת שירות לכל אזרח, והכרה בחמאס כארגון טרור. עקרונות אלו עשויים להוות בסיס לשיתוף פעולה עם מפלגות ערביות, אך עמדותיהן בנושאי ביטחון עלולות להוות מכשול. בנוגע לגיוס החרדים, אייזנקוט שואף למצוא פשרה שתאפשר גיוס שוויוני מבלי לסגור את הדלת בפניהם.

אביגדור ליברמן, שבעבר התנגד לשיתוף פעולה עם החרדים, שינה את עמדתו כדי למנוע בחירות נוספות. הוא תומך בגיוס כלל האזרחים ומציע להשתמש בחוק הגיוס משנת 2018 כבסיס לדיונים, תוך התאמתו למציאות הנוכחית ולדרישות המשפטיות. ליברמן מתנגד נחרצות לממשלת מיעוט שתלויה במפלגות ערביות, ודורש רוב קואליציוני מובטח מראש. ישנן הערכות כי הוא מנהל משא ומתן נפרד עם החרדים במטרה לחזק את מעמדו.

יאיר גולן נוקט בגישה גמישה יותר כלפי המפלגות הערביות, ואינו שולל שיתוף פעולה פרלמנטרי איתן. הוא נפגש עם מנסור עבאס ונציגי הרשימה המשותפת לדון בתיאום פעולות. גולן פתוח גם לשיתוף פעולה עם החרדים, אך דורש זאת על בסיס אחריות הדדית והשתתפות בשוק העבודה ובצבא, ולא על בסיס שמירת פריבילגיות. הוא גם תומך באפשרות של רשויות מקומיות לקבוע כללים משלהן בנוגע לפעילות בשבת.

נפתלי בנט מציב את שינוי מדיניות הגיוס והטבות למשרתים כדרישה מרכזית. תוכניתו "מהפכת המשרתים" כוללת הטבות נרחבות לחיילים ולמילואימניקים, ומממנת אותן על ידי ביטול תקציבים קואליציוניים ותשלומים לישיבות. בנט מתנגד להמשך המנגנונים המאפשרים פטור מגיוס לחרדים, מה שעשוי להוות מכשול משמעותי להסכמות. למרות חילוקי דעות, הוא מביע תמיכה במאמצי אייזנקוט.

החרדים דורשים חקיקת חוק הגיוס לפני הצטרפותם לקואליציה, כדי להבטיח את עתיד ישיבותיהם. דרישה זו יוצרת "מעגל קסמים", שכן הקמת ממשלה נחוצה לחקיקת חוק ממשלתי, אך החרדים מתנים הצטרפותם בחקיקתו. תרחיש חלופי של ממשלת מיעוט נתקל בהתנגדותו של ליברמן. בנוסף לחוק הגיוס, החרדים דורשים הסדרת מעצר ישיבות, שמירת הסטטוס קוו הדתי, ועצמאות מערכת החינוך החרדי.

במקביל, הכנסת החדשה החלה בהקמת ועדות זמניות, כולל ועדות חוץ וביטחון (בראשות ליברמן) וכספים (בראשות לירון אביסר בן-חורין). מינויים אלו מעניקים כוח פוליטי, אך אינם מעידים על הסכמה להרכב הממשלה. נתניהו ממשיך לקרוא לממשלת אחדות ולנסות לשמר את הברית עם המפלגות החרדיות.

המשא ומתן ניצב בפני שתי דרכים עיקריות: הקמת ממשלה צרה והרחבתה, או השגת רוב מובטח מראש עם החרדים. המכשול המרכזי הוא חוק הגיוס, כאשר החרדים דורשים את חקיקתו מראש, בעוד בנט ואחרים מתנגדים להמשך הפטור מגיוס. בנוסף, קיימת תחרות פוליטית בין אייזנקוט לליברמן על ראשות הממשלה. הצלחת המשא ומתן תלויה ביכולתו של אייזנקוט לאחד את גוש השינוי, למצוא פשרה בנושא הגיוס, ולהבטיח את האינטרסים של כלל השותפים.