הבחירות: שיעור הצבעה ערבי חסר תקדים שינה את התמונה הפוליטית

לפני פרסום התוצאות הסופיות של הבחירות, ניכר כי שיעור ההצבעה בקרב האוכלוסייה הערבית היה גבוה מהצפוי, והגיע ל-80%, מה שהשפיע באופן משמעותי על התמונה הפוליטית. שיעור הצבעה זה, הגבוה ביותר שנרשם, נבע מתחושת מיצוי ורצון לשינוי לאחר ארבע שנות ממשלת נתניהו-בן גביר-סמוטריץ'. אזרחים ערבים רבים הצביעו מתוך כאב ותקווה, ודחקו מפלגות ציוניות מהכפרים והעיירות הערביות לטובת הרשימות הערביות, "הרשימה המשותפת" ו"רע"מ". "הרשימה המשותפת" אף הפתיעה עם 11 מנדטים, מעבר לתחזיות שנעו בין 8 ל-10 מנדטים. "רע"מ" השיגה 7 מנדטים, כצפוי, אך הפתיעה בכיבוש קולות רבים בנגב, דבר שנחשב לכישלון עבור "הרשימה המשותפת" לאור נוכחות מועמדים מהנגב בעשירייה הראשונה שלה.

מטרת העל של הרשימות הערביות הייתה למנוע את חזרת ממשלת נתניהו. "הרשימה המשותפת", עם 12 מנדטים, מנעה את עליית מפלגות ימין קיצוני לשלטון, שכן עליית שיעור ההצבעה הערבי גרמה לשתי מפלגות ישראליות לא לעבור את אחוז החסימה. אלמלא עברו את אחוז החסימה, במיוחד "עם עוז לישראל", סיכויי ממשלת נתניהו היו גדלים. בנוסף, 19 המנדטים שהשיגו הערבים יחד מקשים על הרכבת קואליציה, במיוחד לאור העובדה ש"מחנה השינוי" בראשות איזנקוט השיג פחות מנדטים מ"מחנה הימין" של נתניהו. הדבר עשוי לאלץ את איזנקוט לשקול הקמת קואליציה חלופית עם תמיכה ערבית, מה שנראה כרגע קשה בשל התפיסה הרווחת בימין הישראלי הרואה בשיתוף פעולה עם ערבים לגיטימציה נמוכה.

תוצאות הבחירות משקפות גם דחייה של מפלגת "רע"מ" ושל מפלגת "המשותפת" בערים ובכפרים רבים, במיוחד בנגב, בגליל ובמשולש. התוצאות מאשרות את העדפת הציבור הערבי את "הרשימה המשותפת" כמייצגת של אחדות החברה הערבית, בניגוד ל"רע"מ" שסירבה לאחדות זו. עליית שיעור ההצבעה בקרב הציבור הערבי, ובפרט לטובת "הרשימה המשותפת", מהווה תגובה ישירה למדיניות ממשלת נתניהו-בן גביר-סמוטריץ', להרס הבתים, להאלימות המשטרתית, להסתה, ולהתעלמות מהפשיעה המאורגנת. התוצאות משקפות גם את התנגדות הציבור הערבי למלחמה בעזה, להפרות זכויות האדם ביהודה ושומרון ובירושלים, ולהתעלמות מהפשיעה המאורגנת.

התוצאות מעידות על נכונות הציבור הערבי להתמודד עם אתגרי התקופה, בתנאי שיוביל אותו הנהגה פוליטית חכמה, לאומית ומאוחדת. הציבור הערבי הוכיח שהוא מסוגל להפתיע את מפלגותיו ואת מנהיגיו, ושהוא דורש כבוד לאומי, זכויות פוליטיות ואזרחיות, ומתנגד להשפלה, לכיבוש, להסתה ולאלימות. הציבור הערבי פעל בבחירות כגוף פוליטי מודע, ולא רק כגוש הצבעה.