פרשנות אחרי שהעם בחר, עכשיו תור נבחריו לקיים

על פי תוצאות מדגמי הטלוויזיה, קואליציית בנימין נתניהו הובסה בבחירות ואיבדה 21% מכוחה, כשהיא יורדת ל־50 מנדטים. מפלגת הליכוד מאבדת רבע מכוחה, כ־8 מנדטים. התוצאות מבטאות אי־אמון ציבורי בממשלה, אך 50 מנדטים לגוש נתפסים כנתון גבוה יחסית. נתניהו לא ירכיב את הממשלה הבאה וצפוי להישאר בתפקיד ראש ממשלת מעבר עד לסבב בחירות נוסף.

70 המנדטים של האופוזיציה מבטאים התנגדות להפיכה המשטרית, לטרור יהודי בשטחים, לחוקי תקשורת, ותמיכה בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, החזרת המשילות, עצירת תאונות הדרכים ושינוי יחס למערכת המשפט. האופוזיציה התחזקה מ־56 ל־70 מנדטים, אך שיתוף פעולה קואליציוני עם נציגי הציבור הערבי, המהווים חמישית מהאוכלוסייה, אינו פשוט.

המאמר קורא למנהיגי גוש השינוי, ובראשם גדי איזנקוט, להקים ממשלת מיעוט כבר ב־10 בנובמבר, כדי למנוע את המשך שלטון הטרור היהודי בשטחים ולמנוע קריסת המדינה. נטען כי איזנקוט יכול להקים ממשלה עם "רוב ציוני מובהק", שכן חלק מהמפלגות החרדיות והימניות אינן מגדירות עצמן כציוניות. נתניהו הפסיד את הבחירות, אך גוש השינוי לא ניצח באופן מובהק, והקרב על הנרטיב כבר החל.

ראשי גוש השינוי נקראים שלא להיכנע לקמפיין גזעני ולהכריז על לגיטימיות נציגי הציבור הערבי. כמו כן, עליהם להעביר מסר לראשי זרועות הביטחון ולקהילה הבינלאומית, כולל דונלד טראמפ, כי נתניהו הוא ראש ממשלת מעבר שאינו רשאי לאשר או ליזום פעולות התקפיות, כגון מלחמה נגד איראן. סבב בחירות נוסף אינו בא בחשבון, ויש להקים ממשלת מיעוט שתחזיק מעמד כשנה, תעביר תקציב, תבטל חוקי הפיכה, תקים ועדת חקירה למחדל 7 באוקטובר, תטפל בחוק גיוס, תפעל נגד טרור יהודי ותשקם יחסים עם אירופה.

המאמר מציין כי הגידול בתמיכה במפלגות הערביות, שהשיגו שיא של 17-18 מנדטים, נבע מתגובה לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שהתעמר בציבור הערבי. כמו כן, נבחנת השאלה כיצד אביגדור ליברמן יפעל, לאור התחייבויותיו נגד שיתוף פעולה עם רשימות ערביות והתבטאויותיו נגד נתניהו. לבסוף, נזכר כיצד ראשי מפלגות השינוי הצליחו בעבר להתאחד סביב נפתלי בנט כדי לסלק את נתניהו מהשלטון.