האם הבחירות יבלמו את הקרע הסופני ויחזירו מצפן מוסרי?

ארבע השנים האחרונות תוארו כ"רכבת שדים על טורבו", שכללו טלטלות היסטוריות כמו טבח השבעה באוקטובר והמלחמה הרב-זירתית, לצד הפיכה משטרית שמטרתה להטות את ישראל מדמוקרטיה ליברלית לאוטוקרטיה משיחית. ההפיכה מונעת מאינטרסים של ראש הממשלה בנימין נתניהו להימנע מסיכונים משפטיים, מרצונו של יריב לוין לחסל את מערכת המשפט, ומשאיפות הכהניסטים, כמו סמוטריץ' ובן גביר, לכונן מדינת הלכה של עליונות יהודית, סיפוח וגזענות. השלכות הברית המשולשת הזו כוללות את נפילת המשטרה והשב״כ, הפקרת החטופים, אלימות בשטחים והשלכות בינלאומיות.

המאמר מדגיש את קריעת החברה הישראלית לגזרים, כפי שמתבטאת בחוסר קונצנזוס אפילו בנוגע להעסקתו של יונתן אוריך כסוכן השפעה קטארי בזמן מלחמה. מצב זה מעיד על שיבוש עמוק במצפן החברתי-מוסרי ועל התפצלות לשני עמים, עם סכנה ממשית למלחמת אזרחים, שכן כל צד רואה בהפסד בבחירות אסון קיומי.

השיח הקיים, שבו ניצחון בכל מחיר נתפס כהכרחי למניעת אסון, ביטל נורמות חברתיות בסיסיות. דוגמאות לכך הן האמונה ב"בגידה מבפנים" מצד ראשי מערכת הביטחון, והתקפות בוטות על משפחות שכולות ומשפחות חטופים, כמו משפחת הטייס תום פרקש ז״ל ועינב צנגאוקר, או על הרמטכ״ל לשעבר גדי איזנקוט. תופעות אלו, המוסברות לעיתים כ"מכונת רעל", הן למעשה תאונה חברתית מסוכנת המעצימה שנאה ופילוג.

הבחירות נתפסות כגורליות בשל סוגיות רבות על סדר היום, אך מעל לכל הן נוגעות להגברת השנאה והפילוג שימחקו את הסולידריות והקיום המשותף. המאמר טוען כי הבחירות אינן תהליך רציונלי אלא מאבק על פחדים ושנאות, וכי נתניהו יצר תשתית לאפיון זה, כשהוא מצליח לנטרל את ליבת האמת, האחריות והמשילות. לכן, הבחירות הן גם מאבק להחזרת האמון בשיח של אמת ומצפן מוסרי, ודורשות הגנה על הדמוקרטיה, גם במחיר של הגבלת חירויות מסוימת, כפי שנדרש מדמוקרטיה מתגוננת.