קריסת "מר כלכלה": מוויתור על לימודי ליבה ועד הזיית הבלוקצ'יין

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבעבר נחשב ל"מר כלכלה" בזכות רפורמות שביצע בשנים 2003-2002, איבד עניין בכלכלה הישראלית וניתק עמה קשר, כך מעידים בכירים באוצר ומתבטאים בתיעוד התקשורתי והפומבי. הוויתור על לימודי ליבה לחרדים ערב בחירות 2022, במטרה להבטיח את המשך ריצתם המשותפת של מפלגות החרדים, מהווה דוגמה לכך. נתניהו, אז באופוזיציה, חשש שאם המפלגות ירוצו בנפרד, חלקן לא יעברו את אחוז החסימה. הוא תיווך בין חסידות בעלז לדגל התורה והבטיח לבעלז תקציבים גם ללא לימודי ליבה, למרות ההשלכות ארוכות הטווח על ההון האנושי של ישראל.

בנוסף, נתניהו התעלם מאזהרותיהם של 270 כלכלנים בכירים, כולל כאלה שעבדו עמו בעבר, מפני השלכות הרפורמה המשפטית על היציבות החברתית והכלכלית של ישראל. הוא זלזל באזהרות אלו, ייחס אותן לאופוזיציה, ולא הצליח לייצב את השווקים. הרפורמה גם הקשתה על קידום צעדים כלכליים חיוניים, כמו פטור מגיוס לחרדים בגיל 21, שנתפס על ידי הציבור כחלק משינוי נורמות בסיסיות.

בנוגע למימון המלחמה, נתניהו, שבעבר הבין את חשיבות יחס חוב-תוצר יורד, הפך לחסם בדרך למימון נכון. הוא סירב לסגור משרדי ממשלה מיותרים, שלח מסרים על אפשרות אי-העלאת מסים ב-2025 וביטול העלאת המע"מ, ואף תמך בהגדלת הגירעון, זאת למרות התעקשות שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הדרג המקצועי והביקורת התקשורתית.

במקום לנצל את משבר "חרבות ברזל" לרפורמות עומק, נתניהו מנע קיצוצים בתקציבים קואליציוניים, לא ניצל את ההזדמנות לשילוב חרדים בכלכלה ובצבא, ונלחם ברפורמת החלב וביוזמת מס רכוש על קרקעות פנויות, מהלך שפגע באיכות החיים.

בנוסף, נתניהו נתן עדיפות לשיקולים קואליציוניים על פני ניהול סדור של תקציב המדינה, מה שהוביל לאישור מאוחר של תקציבי 2024, 2025 ו-2026. הוא לא חשש מחוסר ודאות תקציבית או מהסתכלות חשדנית של השווקים על ההתנהלות הישראלית.

לבסוף, נתניהו הצהיר כי ישראל תצטרך להתרגל להיות "כלכלה עם סממנים אוטרקיים" ו"סופר ספרטה", והורה לבנות תוכנית לעקיפת סנקציות באמצעות בלוקצ'יין. הצהרות אלו מעידות על זלזול בקשרים בינלאומיים, חוסר איזון בין צורכי ביטחון לאיכות חיים, והשלמה עם סנקציות ונזקיהן במקום לפעול למניעתם.