"אני מבולבל - מה הציפייה?": השופט בר-עם הקשה על מנדלבליט

במהלך דיון בבית המשפט המחוזי בירושלים במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו, השופט משה בר-עם הביע תמיהה וחוסר הבנה לגבי מנגנון האישורים שניתנו למשטרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט בראשית חקירת תיק 1000. השופט בר-עם התקשה להבין את ההבחנה שמנדלבליט הציג בין אישור כללי לבדיקת טובות הנאה לבין הצורך באישור נוסף להרחבת החקירה, ושאל שוב ושוב מהי הציפייה מהחוקרים במקרים אלו.

הדיון התפתח בעקבות שאלותיו של סנגור ראש הממשלה, עו״ד עמית חדד, שטען כי החוקרים הרחיבו את הבדיקה מעבר לאישורים שניתנו להם, תוך שהם חוקרים אנשים ונושאים שלא נכללו באישור המפורש. מנדלבליט הסביר כי נתן אישור עקרוני לבדיקת חשדות לקבלת טובות הנאה בהיקפים משמעותיים, וכי לא נדרש אישור פרטני לכל פעולה שגרתית. עם זאת, לדבריו, כאשר התעורר חשד ממוקד כלפי אדם מסוים או עלה צורך להעמיק בכיוון חקירה חדש, הציפייה הייתה שהחוקרים יציגו זאת בפניו בישיבות הסטטוס.

השופט בר-עם הביע בלבולו מההסברים, ושאל מה משמעותה של "ציפייה" בהקשר זה. הוא התקשה לקבל את ההסבר לפיו ניתן לחקור כל אדם וכל עניין הקשור למתנות ללא אישור נוסף, וביקש לחדד את גבולות הגזרה המשפטיים. מנדלבליט חזר והסביר כי החוקרים היו אמורים להציג בפניו תוכניות לחקירה מעמיקה או חשדות חדשים, אך לא היה צורך בפנייה מחודשת על כל פעולה טכנית. תשובותיו של מנדלבליט עוררו צחוק קל באולם.

עו״ד חדד טען כי תשובותיו של מנדלבליט סותרות זו את זו, וביקש לבחון מחדש את טיב האישורים שניתנו. השופטת רבקה פרידמן פלדמן ביקשה מהסנגור להתקדם, אך הוא התעקש כי הדברים החדשים שעלו מחייבים בירור נוסף. המחלוקת המשפטית המרכזית נוגעת לשאלה האם האישור הכללי לבדיקת טובות הנאה היה רחב דיו כדי להכשיר את כל פעולות החקירה, או שמא חלה על החוקרים חובה לפנות למנדלבליט לקבלת אישור מפורש טרם הרחבת הבדיקה.