ריבית על העו"ש, נשמע הגיוני ופופולרי, אבל יפגע דווקא בחלשים

בישראל מוחזקים כ-240 מיליארד שקל בחשבונות עובר ושב (עו"ש) של משקי בית, סכום שעליו אינם מקבלים ריבית. בעוד שרבים סבורים כי על הבנקים לשלם ריבית על יתרות אלו, הכותב, ששימש בעבר כמנהל רגולציה וקשרי ממשל בבנק הפועלים, טוען כי כפיית תשלום ריבית באמצעות חקיקה או רגולציה תפגע בתחרות, בצרכנים ובסופו של דבר תעביר כסף מהחלשים לחזקים.

הנתונים מראים כי 48% מהלקוחות מחזיקים עד 5,000 שקל בעו"ש, המהווים רק 2% מסך היתרות. 28% נוספים מחזיקים בין 5,000 ל-30,000 שקל, ומהווים 11% מהיתרות. לעומת זאת, כ-15% מהלקוחות, כמעט מיליון איש, מחזיקים בין 30,000 ל-100,000 שקל, ורבע מסך היתרות נמצא אצלם. הנתונים מראים כי כ-9% מהלקוחות, המוגדרים כ"עשירון העליון", מחזיקים מעל 100,000 שקל באופן קבוע, כאשר שליש מהם מחזיקים מעל 250,000 שקל. קבוצה זו מחזיקה 63% מכלל יתרות העו"ש.

הכותב מציין כי למרות שהבנקים מתחילים ליידע לקוחות על יתרות העו"ש שלהם, בעיקר מעל 15,000 שקל, הם אינם עושים די כדי לוודא שהחלטת הלקוח להשאיר כסף בעו"ש היא מודעת. הוא טוען כי נדרשת שיחה אישית עם הלקוח, אך הדבר אינו קורה. בנק ישראל מתנגד לחייב את הבנקים לשלם ריבית על העו"ש, ומעדיף שהבנקים יפעלו להסטת הכספים לפיקדונות, אך הפיקוח על הבנקים הסתפק עד כה בבקשות בלבד.

הכותב מזהיר מפני "חוק התוצאות הלא מכוונות" של כפיית ריבית. לטענתו, הדבר יפגע בתחרות בין הבנקים, שכן יתרון תחרותי של בנק חדש יהיה פחות משמעותי. בנוסף, עליית עלות חומר הגלם (הפיקדונות) תייקר את האשראי הבנקאי, כאשר צרכני האשראי אינם בהכרח אותם אנשים המחזיקים ביתרות עו"ש גבוהות. התוצאה עלולה להיות שבעלי היתרות הגבוהות ייהנו מריבית זכות, בעוד שצרכני האשראי, המחזיקים ביתרות נמוכות, יראו את עלות האשראי שלהם עולה.