הבחירות בישראל: מבט של התקשורת הזרה על נתניהו, איזנקוט ופערים חברתיים

לקראת הבחירות בישראל, כלי תקשורת בינלאומיים מובילים דנים בעתידו הפוליטי של בנימין נתניהו, בסיכוייו של גדי איזנקוט ובראשונה בקרע העמוק בחברה הישראלית. לאחר ארבע שנות מחאה נגד הרפורמה המשפטית, מתקפת ה-7 באוקטובר והמלחמה במספר חזיתות, בחירות ה-27 באוקטובר מוצגות כהכרעה לגבי דרכה העתידית של המדינה.

ברשת CNN מתמקדים במנהיג מפלגת "ישר", גדי איזנקוט, כמועמד המוביל של "גוש השינוי". היתרון הפוליטי הראשון שלו, לפי הרשת, הוא העובדה שהוא "אינו נתניהו", דבר שמספיק לרבים מהבוחרים. יתרון נוסף הוא מוצאו ממשפחה מרוקאית בת תשעה ילדים, מה שעשוי להפוך אותו לראש הממשלה הראשון ממוצא מזרחי. הדברים נאמרו על רקע השוואתו של מגיש ערוץ 14, אינון מגל, את איזנקוט ל"קוף שעומדות מאחוריו אליטות אשכנזיות". הכתבה מזכירה את ארבעים שנות שירותו הצבאי, הצטרפותו לממשלה עם בני גנץ לאחר פרוץ המלחמה, ואת מותו של בנו, גל, בעזה. למרות ההובלה בסקרים, אין לו ערובה להרכבת קואליציה, והוא אינו שולל ממשלת מיעוט. סגנונו שונה מזה של נתניהו, אך בענייני ביטחון עמדותיהם קרובות. איזנקוט תמך במלחמה, אך ביקר את נתניהו על היעדר אסטרטגיה מדינית שתבסס את ההישגים הצבאיים.

"וול סטריט ג'ורנל" מנתח את הבחירות דרך הפריזמה של היחסים בין אשכנזים למזרחים, אותם הוא מכנה "מרכז הכובד" של הפוליטיקה הישראלית. העיתון מזכיר את האפליה נגד עולים ממדינות מזרח, ותמיכתם ארוכת השנים בליכוד מאז 1977. איזנקוט מתמודד עם המשימה לערער קשר זה, אך אינו בונה את קמפיין הבחירות שלו סביב מוצאו, וטוען שלא נתקל באפליה. העיתון מעריך כי זיהויו עם המחנה השמאלי והמוסדות הממלכתיים, כמו בית המשפט העליון, עלול להקשות עליו בקרב חלק מהמזרחים הנתפסים כחלק מהאליטה האשכנזית. מנגד, בקרב מזרחים ששומרים על אמון במוסדות אלו, הוא עשוי להיתפס כ"אחד משלהם". עם זאת, העיתון מסכם כי המזרחים "כבר ניצחו", שכן לאחר ה-7 באוקטובר הפוליטיקה הישראלית בנושאי ביטחון נטתה ימינה.

"הגרדיאן" הבריטי שואל האם נותרו "טריקים חדשים" ב"פוקימון הפוליטי" נתניהו, השולט בזירה מאז שנות ה-90. הבחירות שוב מפצלות את המדינה לתומכים ומתנגדים ל"ביבי", למרות שרבים מיריביו עבדו עמו בעבר. הבטחותיו של איזנקוט - אחריות, הגבלת כהונה ו"מדינה ללא שקרים" - מוצגות כניגוד לראש הממשלה המכהן. נתניהו מציע בחירה בין "ימין או פלסטין", למרות שבין מתנגדיו ישנם פוליטיקאים ימניים המתנגדים להקמת מדינה פלסטינית. העיתון מונה הבטחות שלא קוימו על ידי נתניהו, כמו השמדת חמאס, תוכנית הגרעין האיראנית, בידוד בינלאומי והשלכות ה-7 באוקטובר. מעמדו נשמר בזכות נאמנות תומכיו, ניסיונו הרב ויכולתו לנהל את סדר היום הפוליטי. גם עם עלייתו של איטמר בן גביר, נתניהו נותר "השמש" במחנה הימני.

"ניו יורק טיימס" מתאר את ישראל כ"עייפה ומפוצלת", ואת נתניהו בן ה-77 כפוליטיקאי המנסה להמציא את עצמו מחדש. הוא נראה חיוור ורזה מהרגיל, אך ממשיך במסע בחירות. ה-7 באוקטובר נותר "כתם" בקריירה שלו, שהרס את המוניטין שלו כ"מר ביטחון". לאחר המתקפה, נתניהו נטש את הגישה הישראלית של מלחמות קצרות והוביל את המלחמה הארוכה ביותר בתולדות המדינה. העיתונאית מזל מועלם מסבירה זאת כמאמץ להישרדות פוליטית: "הוא הרג את ביבי הישן והציג לעולם את ביבי החדש". בין הבעיות המרכזיות של נתניהו נמנים מחיר המלחמה לכלכלה ולחברה, סירוב הממשלה לקחת אחריות על ה-7 באוקטובר, קידום פטור מגיוס לחרדים והרפורמה המשפטית, המקושרת להליכים הפליליים נגדו.

"קוריירה דלה סרה" האיטלקי מכנה את הבחירות החשובות ביותר מזה 80 שנות קיום של ישראל. המלחמה הבלתי גמורה, האיום האיראני, שינויים דמוגרפיים והשאלה הפלסטינית יוצרים אצל מתנגדי נתניהו תחושת "עכשיו או לעולם לא". העיתון האיטלקי כותב כי נתניהו נלחם לא רק על הישרדותו הפוליטית, אלא גם על הימנעות ממאסר, לאור ההאשמות נגדו. איזנקוט מוצג כיריב פחות כריזמטי, המהמר על פרגמטיזם ועל רצון המדינה "לחזור לנורמליות". לאחר הבחירות, המחלוקות יתמקדו בגיוס החרדים, הרפורמה המשפטית ומינוי שופטים.

"הטלגרף" הבריטי מציין את חזרתם של עשרות אלפי ישראלים למדינה כדי להצביע.