נתניהו בכלל רשאי להורות על מלחמה באיראן? | ynet מסביר

לקראת הבחירות הקרבות, מתנהל דיון ציבורי ומשפטי בשאלה האם ראש ממשלה המכהן בממשלת מעבר רשאי להוביל את ישראל למערכה רחבה באיראן. החשש המרכזי הוא שמלחמה, בין אם תפרוץ לפני הבחירות, ביניהן או אחריהן, תשמש כלי פוליטי להשפעה על תוצאותיהן. החוק קובע שיציאה למלחמה או פעולה צבאית משמעותית דורשת החלטת ממשלה או קבינט, ואינו מבחין בין ממשלה רגילה לממשלת מעבר. מזכיר הממשלה לשעבר, עובד יחזקאל, טוען כי המגבלות על ממשלות מעבר נוגעות בעיקר למינויים והחלטות תקציביות, בעוד שבתחומי הביטחון והחוץ נשמר להן מרחב פעולה רחב. לעומתו, ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד מדגיש כי אסור לממשלת מעבר לעשות מהלכים שמשנים מציאות.

הדיון המשפטי נסוב סביב פרשנות החוק והתקדימים. מבקרים טוענים כי הגבול העקרוני עובר בין תגובה להתראה מודיעינית לבין מלחמה ש״הומצאה" כדי להשפיע על הבחירות. ראש הממשלה נתניהו עצמו אמר לאחרונה כי איראן מנסה לפתח נשק גרעיני, והנחה את צה"ל, המוסד וזרועות הביטחון להפיל את המשטר באיראן. גורמים במערכת הביטחון חלוקים לגבי אמיתות הדברים, וחלקם חוששים שכוונתו ליצור מצב של אי-הבנה שיוביל למלחמה. הרמטכ"ל אייל זמיר הזהיר כי מלחמה בעת הזו תוביל כמעט בוודאות לדחיית הבחירות, אך דחייתן מחייבת רוב של 80 חברי כנסת.

הדיון מתייחס לשלושה תרחישים אפשריים: מלחמה לפני הבחירות, בין הבחירות להשבעת הכנסת, או לאחר השבעת הכנסת ולפני הקמת ממשלה קבועה. בכל התרחישים, הדרישה החוקית המרכזית היא שההחלטה תתקבל בממשלה או בקבינט ולא על ידי ראש הממשלה בלבד. הפיקוח על החלטות כאלה נשען בעיקר על דעת הקהל, על יריבים פוליטיים ועל כלי התקשורת, ולאו דווקא על התערבות שיפוטית. נטען כי שומרי הסף, כמו הרמטכ"ל והיועצת המשפטית לממשלה, הם האחרונים שאינם מינוייו הישירים של ראש הממשלה, בעוד שראשי המוסד והשב"כ מונו על ידו.