המעגל מתחיל להיסגר: ישראל שבה לתפיסת ההגנה הלאומית המקורית

ראש הממשלה פרסם תמצית של תפיסת הביטחון הלאומי, המחזירה את ישראל לתפיסת ההגנה הלאומית המקורית שלה לאחר שנים של סטייה ממנה. התפיסה המקורית, שהוגדרה על ידי דוד בן-גוריון ב-1950, הדגישה הגנה הגנתית במהותה אך התקפית במימושה, במטרה להעביר את הלחימה לשטח האויב ולהכריע מלחמות במהירות. צה"ל נבנה אז כצבא המיועד להכרעה מהירה, תוך הדגשת כוננות, יוזמה והסרת איומים, ולא הסתמכות על הרתעה והתרעה בלבד.

בתחילת שנות התשעים, התפיסה הוחלפה באופן לא רשמי בתפיסת "שלוש הרגליים": הרתעה, התרעה והכרעה. אולם, התפיסה החדשה התגלתה כפגיעה, שכן הרתעה תלויה בפרשנות האויב והתרעה מודיעינית עלולה להיכשל. מאמצע שנות התשעים, צה"ל הוסב בהדרגה מצבא הכרעה לצבא המבוסס על הרתעה והתשה, תוך צמצום הכוח המתמרן. תפיסות הפעלה רשמיות משנת 2006 ויישומן במבצע צוק איתן ב-2014 נכשלו בהשגת הכרעה ומנעו מניעת התעצמות חמאס.

במקביל, ארגוני הטרור התעצמו, תוך ניצול שנות השקט להתעצמות והעברת שדה הקרב למתחת לאדמה. לוועדת מרידור ב-2006 המליצה לעבות את ההגנה, אך התעצמות ארגוני הטרור בכוחות ניידים ומתמרנים, בשעה שצה"ל המשיך לצמצם את כוחו, הותירה את ישראל חשופה. אירועי ה-7 באוקטובר הוכיחו שוב את הסכנה שבהסתמכות על הרתעה והתרעה בלבד, לקח שלא הופנם במלואו מאז מלחמת יום הכיפורים.

תמצית תפיסת הביטחון הלאומי החדשה מציבה מחדש במרכז את המניעה והיוזמה ההתקפית, כולל אפשרות למכת מנע, לצד חיזוק הגנת העורף, עצמאות חימושים ויתרון טכנולוגי. הדבר מתכתב עם פקודת היום של הרמטכ"ל אייל זמיר, המדגישה הטמעת לקחים ושיקום הכוח המתמרן. המעגל בין הדרג המדיני לצבאי נסגר כאשר צה"ל נבנה מחדש כצבא הכרעה משולב ורב-זרועי, המסוגל להסיר איומים מעבר לגבול ולא רק לבלום אותם. זוהי הכרה מחודשת במציאות הביטחונית של ישראל כמדינה קטנה ללא עומק אסטרטגי, שאינה יכולה להרשות לעצמה להפקיד את גורלה בידי כוונות האויב או בתקווה למודיעין בזמן.