אי אימון: השפעת קפריסין על המאמן הישראלי

ברק יצחקי, שאימן והצליח בשנתיים האחרונות בבית"ר ירושלים, מונה למאמן קבוצת אנורתוזיס הקפריסאית, הנאבקת בתחתית הליגה. מטרתו של יצחקי היא להצליח בקפריסין, מה שעשוי לקדם אותו למשרות בכירות יותר. המעבר לקפריסין נבחן לאור ההיסטוריה של מאמנים ישראלים באי, כאשר חלקם זכו להצלחה וחלקם נכשלו.

יוסי מזרחי אימן את אפולון לימסול ב-2007, אך קדנציה זו לא השפיעה משמעותית על הקריירה שלו. אלי גוטמן, לעומתו, יצא לקפריסין בתקופת שפל בקריירה, ואימן שם שתי קבוצות שונות. תקופתו בקפריסין היוותה עבורו הזדמנות להרים מחדש את הקריירה, שהגיעה לשיא עם זכייה בדאבל והגעה לליגת האלופות עם הפועל תל אביב.

ניר קלינגר החזיק מעמד ארבע שנים בקפריסין, אימן חמש קבוצות שונות, אך תקופה זו לא קידמה אותו משמעותית בכדורגל הישראלי. רוני לוי אימן את אנורתוזיס בשתי קדנציות, אך בשני המקרים סיים בהתפטרות, וההשפעה על הקריירה שלו הייתה מוגבלת.

רן בן שמעון נחשב לסיפור הקפריסאי המוצלח ביותר, בעיקר בשל מינויו לנבחרת המדינה. הוא אימן את א.א.ק לרנקה ואף את הנבחרת הקפריסאית בשני קמפיינים. למרות הצלחות מסוימות, קשה לומר שמעמדו בישראל השתפר משמעותית כתוצאה מכך.

ההיסטוריה של מאמנים ישראלים בקפריסין אינה מבטיחה הצלחה ליצחקי, שכן רבים מהם לא החזיקו מעמד זמן רב והתפטרות הייתה נפוצה. בניגוד למאמנים אחרים שיצאו לקפריסין בתקופת שפל, יצחקי יוצא לשם כמאמן מצליח, והמהלך מהווה הימור עבורו.