הסוד שמאחורי חלוקת המנדטים

חלוקת 120 המנדטים בכנסת אינה מבוססת על מספר קבוע של קולות לכל מנדט, אלא על חישוב מורכב התלוי במספר גורמים. מספר הקולות הנדרש למנדט משתנה בכל מערכת בחירות ונקבע רק לאחר ספירת הקולות, בהתאם למספר הקולות הכשרים שניתנו לרשימות שעברו את אחוז החסימה (3.25%).

החישוב הראשוני מתבצע על ידי חלוקת סך הקולות הכשרים שעברו את אחוז החסימה ב-120, מה שיוצר את ה"מודד הכללי". מספר זה משמש בסיס לחלוקת המנדטים הראשונית. קולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה אינם נכללים בחישוב זה, וירידה במספר הקולות הכולל עשויה להוריד את ה"מודד הכללי" ולהשפיע על מספר המנדטים.

לאחר החלוקה הראשונית, המנדטים הנותרים מחולקים באמצעות שיטת בדר-עופר. שיטה זו בוחנת את היחס בין מספר הקולות שקיבלה כל רשימה למספר המנדטים שכבר הוקצו לה, ומחלקת את המושבים הנוספים לפי זכאות גבוהה יותר. קולות עודפים, שהם הקולות שנותרו לאחר החלוקה הראשונית, משחקים תפקיד מכריע בשלב זה.

הסכמי עודפים בין רשימות יכולים להשפיע משמעותית על חלוקת המנדטים. הסכמים אלו מאפשרים לשתי מפלגות שחתמו עליהם לצרף את כוחן לצורך חישוב המנדטים הנוספים, בתנאי ששתיהן עברו את אחוז החסימה. הדבר עשוי להעניק מושב נוסף למפלגה, גם אם בחישוב נפרד לא הייתה זוכה בו. עם זאת, הסכם עודפים אינו יכול להציל מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה.