ישראל וארה"ב מבינות שמכה מהאוויר לא תפיל את המשטר. אז הן מחכות | פרשנות

ישראל וארה"ב מבינות שמכה מהאוויר בלבד לא תפיל את המשטר באיראן, ולכן הן מחפשות דרכים אחרות להתמודדות. למרות היתרון הצבאי האמריקני והישראלי, איראן מצליחה לשרוד תחת סנקציות כלכליות קשות, כאשר הנהגתה מתנהגת כמנצחת. ההסבר לכך נעוץ באופי הדתי-קנאי של המשטר, בהיעדר כוח אופוזיציה מאורגן על הקרקע, ובחוסר יכולת להגיע לפשרה סבירה עם ההנהגה הנוכחית.

בכירים בישראל ובממשל האמריקני, כולל הנשיא טראמפ, מכירים בכך שהמשטר באיראן הוא "אגוז קשה לפיצוח". בתוך ההנהגה האיראנית קיימת סיעה שמרנית-ניצית, המונהגת על ידי מוג'תבא חמינאי, הדוגלת בקו נוקשה ואי-כניעה ללחצים חיצוניים, גם במחיר סבל האוכלוסייה. מולה ניצבת סיעה מתונה יותר, בהובלת הנשיא פזשכיאן, אך השפעתה מוגבלת.

ניסיונות דיפלומטיים, כמו מזכר ההבנות שנחתם ביוני, נכשלו עקב הפרות איראניות והתקשחות עמדות אמריקניות. ארה"ב דורשת כעת התחלת דיון על תוכנית הגרעין, בעוד איראן דורשת הסרת סנקציות והפשרת כספים. חוסר היכולת להגיע להסכמות דיפלומטיות מחזק את העמדה הישראלית, לפיה רק הפלת המשטר תבטיח שאיראן לא תפתח נשק גרעיני ותכבד את חופש השיט.

הפלת משטר דכאני אינה פשוטה ודורשת כוח מאורגן על הקרקע. כוחות כמו משמרות המהפכה והבסיג' מדכאים הפגנות, וארגוני אופוזיציה אתניים חסרים את המסה הקריטית להתמודדות. ארגון כמו "מוג'אהדין ח'לק" עשוי להוות איום פוטנציאלי, אך נדרש שיתוף פעולה עם ארגונים אתניים אחרים.

ארה"ב וישראל מתמודדות עם דילמה: האם מבצעים אוויריים נוספים יועילו, או שיגדילו את סבל האוכלוסייה ויחזקו את המשטר? פגיעה בתשתיות עלולה להחליש את המשטר אך גם לגרום לעוינות. למרות ההכנות הצבאיות, כולל הצבת כוחות גדולים במזרח התיכון, אין מענה מבצעי ברור לפתרון הבעיה הפרסית. איראן משחקת על זמן, בתקווה שכהונתו של טראמפ תסתיים, בעוד שהמצור הימי נחשב לגורם המרכזי המאיים על המשטר.