השפעות כלכליות מסוכנות: האזהרה שניתנה לפני הבחירות בישראל

מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי פרסם נתונים המצביעים על הסטה מתמשכת של משאבים בישראל מהשקעות המגדילות צמיחה ופריון לטובת תמיכות והטבות אחרות, בניגוד למדינות ה-OECD.

הדו"ח קובע כי ישראל אינה סובלת רק ממגבלת תקציב, אלא מהסטה של משאבים שאינם מחזקים את כושר הייצור של המשק. הוצאות הביטחון אינן מסבירות לבדן את הפער, שכן ההוצאה האזרחית בישראל, בניכוי ביטחון, הייתה דומה או גבוהה מהממוצע ב-OECD במשך עשרות שנים.

המשמעות הכלכלית של שינוי סדרי העדיפויות באה לידי ביטוי בפריון. בעוד שב-1975 הפריון הכולל בישראל היה גבוה ב-9% מממוצע מדינות ה-G7, ב-2023 הוא כבר היה נמוך ממנו ב-15%. גם בפריון העבודה נרשמה תפנית, כאשר ב-1972 ישראל הייתה מעל כל מדינות ה-G7 בתמ"ג לשעת עבודה, וב-2024 פיגרה אחרי שש משבע המדינות.

הדו"ח מצביע גם על פער פנימי חריף: ענף ההייטק, המעסיק כ-10% מהעובדים, מציג פריון עבודה הגבוה ב-22% מממוצע ה-OECD. לעומת זאת, פריון העבודה של יתר 90% מהמועסקים נמוך ב-24% מהממוצע. פער זה מתורגם לבסיס מס צר, כאשר 20% מהעובדים מממנים 93% מהכנסות המדינה ממס הכנסה, ומחצית מהעובדים אינם מגיעים כלל לרף המס.

מצב זה מגביר את התלות של המדינה בקבוצה מצומצמת של עובדים בעלי הכנסה גבוהה, ומעלה את רגישות המשק לזעזועים בהייטק. בנוסף, נרשמת מגמת יציאה גוברת של ישראלים לחו"ל. מספר הרופאים הישראלים במדינות OECD (ללא ארה"ב) עלה מ-0.7% ב-2000 ל-1.9% ב-2023. ב-2024 עזבו את ישראל 35,993 ישראלים, לעומת 13,820 שחזרו.

הוא מזהיר כי "הבחירות הקרובות יקבעו מי ימשול בישראל, אבל השאלה העמוקה יותר היא באיזו מדינה תמשול הממשלה בעוד דור". הוא מדגיש כי האיום הכלכלי-חברתי אינו אוסף בעיות נפרדות, אלא תהליכים המזינים זה את זה ומאיימים על יכולתה של ישראל להישאר מדינה מפותחת, בעוד החלון לשינוי הולך ונסגר.