"נאלץ לשלם יותר": למה מחירי המזון בישראל מסרבים לרדת?

לקראת הבחירות לכנסת ב-2026, ישראל ניצבת בפני מצב כלכלי מורכב: מצד אחד, נתונים מאקרו-כלכליים מרשימים כמו אבטלה נמוכה (פחות מ-3%) והייטק משגשג, המעידים על חוסן כלכלי מפתיע לאחר שלוש שנות מלחמה. מגזר ההייטק ממשיך להוביל עם השקעות ענק ואקזיטים משמעותיים, כמו רכישת Wiz על ידי גוגל ב-32 מיליארד דולר, והתעשיות הביטחוניות אף הן רושמות גידול ביצוא.

מנגד, מתחת לפני השטח רוחש גירעון תקציבי עמוק, בעיקר בשל זינוק דרמטי בהוצאות הביטחון, שהגיעו לכ-160 מיליארד שקלים בשנה, לעומת כ-70 מיליארד לפני המלחמה. עלות המלחמה למשק מוערכת בכ-405 מיליארד שקלים. מצב זה מחייב החלטות קשות, כגון העלאת מיסים או קיצוצים נרחבים בתחומי החינוך, הרווחה והבריאות, והגירעון הממשלתי זינק מכ-2% לכ-7% מהתוצר.

הפוליטיקאים מתמודדים עם דילמות אלו. מפלגת השלטון, הליכוד, מתגאה בנתונים כלכליים חיוביים כמו ירידה באינפלציה ועלייה ביתרות מטבע החוץ, אך הממשלה הנוכחית גם זו שביצעה צעדים פחות פופולריים כמו העלאת המע"מ והקפאת קצבאות. ביקורת נמתחת על היקף הכספים הקואליציוניים, שהגיעו לשיא של כחמישה מיליארד שקלים ב-2026.

באופוזיציה, מפלגות כמו ישר, ביחד, הדמוקרטים, ישראל ביתנו ועוצמה יהודית מציגות חזונות שונים, החל מצמצום הגירעון והמאבק בהון השחור, דרך שילוב הציבור החרדי בשוק העבודה והשקעה בתשתיות, ועד להפרטות ומיסוי ממוקד. עם זאת, חלקן נותרות עמומות בנוגע להעלאת מיסים.

הנושא הבוער ביותר לציבור הוא יוקר המחיה. למרות שהאינפלציה בתוך היעד, ישראל נותרה יקרה, ומחירי המזון עלו בקצב מהיר. רפורמות שנועדו להילחם ביוקר המחיה, כמו זו של שר הכלכלה ניר ברקת, רוככו ולא הביאו לשינוי משמעותי. המפלגות הערביות מדגישות את הפערים הכלכליים במגזר ואת הצורך בתשתיות ומנועי צמיחה.

הפרשנית הכלכלית קרן מרציאנו מדגישה כי פתרון אמיתי לבעיות המבניות דורש מנהיגות אמיצה שתציג לציבור את המחיר האמיתי של הוצאות הביטחון הגבוהות, בין אם באמצעות מיסים נוספים או קיצוצים בשירותים. ללא רוב משמעותי בכנסת, קשה יהיה להעביר רפורמות כואבות ומרחיקות לכת, והאזרחים ימשיכו לשלם את המחיר.