אזהרה: ישראל בדרך להפוך למדינת קצה דתית מנודה בעולם

הסופר הישראלי ארי שביט מתאר את "השביעי באוקטובר" כיום ששינה הכל, ומזהיר כי אירועי אותו יום נורא עדיין לא הסתיימו וכי אף ישראלי לא חזר למצב שהיה בו לפניו. שביט, הנחשב לאחד מעמודי התווך של החשיבה האסטרטגית בישראל, טוען כי בעוד ישראל התנתקה מהמזרח התיכון והשתלבה בעולם, אותו מזרח תיכון "זחל" אליה דרך קיבוצי הנגב המערבי, כפי שקרה בבשורות ובכפר עזה. הוא אף מציין כי אלמלא היסוס של נסראללה, הגליל היה נכבש וישראל הייתה בסכנה קיומית. למרות שישראל הצליחה להדוף את חמאס, לפגוע בחיזבאללה ולערער את איראן, שביט סבור כי "השביעי באוקטובר הבא" בלתי נמנע, בין אם יגיע מהצפון, הדרום או המזרח, וכי המזרח התיכון לא יעזוב אותנו.

למרות כישלון תוכניתו הראשונית של סינוואר, שכן חיזבאללה לא הצטרף במלואו למלחמה, הפלסטינים בגדה לא התקוממו, "ערביי ישראל" לא "בגדו", והעולם הערבי לא התלקח, שביט סבור כי האסטרטגיה הגדולה של סינוואר, שנועדה לנתק את ישראל מהמערב ולגרום לבריחת הנבחרות היצרניות והציוניות, עדיין מהווה איום. לטענתו, ישראל, למרות ניצחונותיה הצבאיים, הפסידה בוושינגטון וניו יורק, הפכה למנודה ושנואה יותר מאי פעם, ובדרך להפוך למדינה מנודה, כאשר רבים מטובי בניה מתכוננים לעזוב. אם לא יחול שינוי בבחירות הקרובות, הוא צופה הגירה של מאות אלפים, וחושש כי "הזרם הדתי האלים מאיים להפוך אותנו לחלק בלתי נפרד מהעולם הקיצוני הזה".

שביט מזהיר כי ישראל עלולה לאבד את יתרונה הייחודי, החילוניות והערכים הליברליים המערביים, ולהפוך לחלק מהמזרח התיכון, כאשר האשכנזים הליברלים יוחלפו במזרחים, חרדים ודתיים ציונים שישפיעו על הפוליטיקה והדמוגרפיה. הוא אף מציין באופן אירוני כי "אנו, לאחר שלמדנו ערבית במהלך המלחמה, שכחנו אנגלית, ועבריתנו התעוותה". מגמה זו, לטענתו, עומדת בלב המאבק הפנימי בבחירות הקרובות, כאשר מחנה נתניהו, המורכב ברובו מיהודים מזרחים, חרדים ודתיים ציונים, מוביל את "הרפורמה המשפטית" שמטרתה לנקות את מוסדות המדינה מהשפעת האליטות האשכנזיות הליברליות.

בהקשר זה, כותב האנליסט צבי בריל כי למרות ההישגים הצבאיים יוצאי הדופן, חיסול בכירים, פגיעה בתשתיות גרעיניות באיראן, והרס עצום בעזה שגרם למותם של עשרות אלפי פלסטינים, המלחמה לא הביאה לשינוי הגיאופוליטי ההיסטורי שדובר עליו. בעוד נתניהו דיבר על שינוי פני המזרח התיכון, בריל סבור כי המזרח התיכון הוא שמשנה את פניו, אך ללא ישראל.