"לעולם האמון לא יהיה שלם עד הסוף": האם אפשר לחזור לגור בעוטף עזה?

לקראת ציון שלוש שנים לטבח ה-7 באוקטובר, עולה השאלה הקשה האם ניתן לחזור ולגור בעוטף עזה, מקום שבו תחושת הביטחון קרסה. אורי אפשטיין, ראש המועצה האזורית שער הנגב, שאיבד את בנו נטע, את אמו ובני משפחה נוספים בטבח, מתמודד עם התלבטות זו. לדבריו, החשש הוא חלק מהחיים, אך השאלה המרכזית היא לא רק אם בטוח לחזור, אלא למה חוזרים, לאנשים, לקהילות ולנוף. אפשטיין מדגיש כי כדי שהתושבים יוכלו לבחור לחזור, המדינה וצה"ל צריכים להפגין הפקת לקחים אמיתית, חקירה מעמיקה של האירועים, שקיפות, ויישום הלקחים. "האמון נשבר", הוא קובע, ומוסיף כי מי שעבר את ה-7 באוקטובר, האמון לעולם לא יהיה שלם. הוא קורא למדינה ולצבא להוביל תהליך לאיחוי הרקמה הזו של האמון, הכולל ועדת חקירה ממלכתית, כדי למנוע חזרה על דפוסים קודמים.

אפשטיין סיכם כי שיקום העוטף חורג מגבולות האזור, והמבחן האמיתי הוא בבניית עתיד טוב יותר, תוך מימוש הציונות והפיכת האזור למודל של צמיחה ותיקון למדינה כולה.

עירית להב ובתה לוטוס, ששרדו את הטבח בקיבוץ ניר עוז, מתמודדות גם הן עם השאלה. עירית מביעה רצון לחזור לניר עוז, אך מודה שהמקום אינו מרגיש עוד כמבצר המגן עליה, והיא אינה סומכת על המדינה שתגן עליה. לוטוס, לעומת זאת, מתקשה יותר ויותר לחזור לקיבוץ, וחשה תחושת זרות ואי-נוחות, כיוון שזה כבר לא מרגיש כמו הבית שלה. הן מתמודדות גם עם הקושי להתרגל לחיים בקריית גת, שם פונו, שאינם דומים לחיי הקהילה והטבע שהכירו.