בין זיכרון לריקודים: שמחת תורה בעוטף - שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר

שלוש שנים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, חגיגות שמחת תורה חוזרות לקיבוצים בעוטף עזה ולשדרות, אך באווירה שונה המשלבת זיכרון, כאב וגעגוע לצד השמחה. הריקודים השנה אינם רק חגיגה, אלא ביטוי לבחירה להמשיך לחיות למרות האובדן.

בקיבוץ עלומים, שבו ניסו המחבלים לפגוע ביהדות ובעבודה, רוקדים כעת חזק יותר. ערן ברוורמן, ראש צח"י, מציין כי למרות הפגיעה הקשה, הקהילה חזרה לשדות ולרפת, וגם לתורה ולשמחה. בקרבות סביב הקיבוץ נפלו לוחמים, ו-22 עובדים מתאילנד ונפאל נרצחו או נחטפו. הקיבוץ, שניצל בזכות כיתת הכוננות והכוחות שהגיעו, חזר לחיים, אך הזיכרון של הנופלים נשמר בתפילת יזכור. הרמטכ"ל הרצי הלוי אף ביקר במקום והצטרף לחגיגה.

בקיבוץ סעד, הקהילה חיה עם הזיכרון של נבו ארד ודור ריידר, שנרצחו. חגיב חכמון, שהיה רבש"ץ, מתאר את החג כמורכב אך שמח, ונס גדול על עצם היותם שם. החגיגות מתקיימות רק בתוך הקהילה, וההקפה השקטה היא זו שמושכת אליה את רוב המשתתפים. תרצה אורן מדגישה את הרצון להמשיך ולעודד את עצמם, תוך השוואה למעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות.

בשלומית, ארבעה מתושבי הקהילה נפלו בקרבות, והקהילה מרגישה שהם הצילו אותם. לורין אלנקווה, מנהלת הקהילה, מציינת כי הם חיים בתחושה שהם כאן בזכותם. מסורת חדשה כוללת נסיעה לפרי גן, מקום הקרב, לתפילה ולקדיש. השנה יתקיימו ההקפות לראשונה בבית הכנסת החדש "באר שלום", שנבנה לזכר הנופלים.

בשדרות, משפחות שכולות כמו הוריו של שילה כהן ז"ל, שנפל בקרב, מנסות להחזיר את השמחה לעיר. רותי כהן מתארת את השמחה כזו שתמיד תבוא עם העצב והחוסר, אך היא ממלאת. אביה, אריה, מוסיף כי לעיר אין פריבילגיה לשקוע. גם משפחתו של סמל שלו סגרון ז"ל, שנפל בלבנון, מתמודדת עם הכאב. יגאל סגרון, האב, ראה במפגש עם בנו בבית הכנסת פרידה. למרות הקושי, החיים ממשיכים, והם מארחים בחגים את כל מי שרוצה לשמוח איתם ולשמוע את סיפורו של שלו. השנה, תושבי שדרות וקיבוצי שער הנגב יקיימו יחד את ההקפות באותה כיכר שבה עברו מחבלים, כמעשה מרפא שנוגע בכאב.