הפרויקט של כולנו: לאמץ פנים, צחוק וחלום של אלו שאינם | שיר לי גולן

המאמר קורא לאמץ חובה מוסרית לזכור ולהזכיר את קורבנות אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם, ולסייע למשפחות השכולות לשאת את נטל הזיכרון. הכותבת מתארת את הזעזוע והאימה שאחזו במדינה עם פרסום סרטוני הזוועה, את הבלבול והבהלה, ואת התחושה של התאיינות המדינה מול האסון. היא מציינת כי 1,163 נרצחים ונופלים היו ביום הטבח, וכי מי שלא איבד קרובים באופן אישי, מוטלת עליו החובה לסייע לאלו שכן. ההצעה המרכזית היא שכל אדם יאמץ שם של חלל אחד, ילמד את סיפורו, וינצור בזיכרונו את פניו, צחוקו וחלומותיו. הדבר נועד להבטיח שהזכרתם של החללים, הן מאירועי הטבח והן מהמלחמה, תישמר לאורך זמן, ובפרט בימי הזיכרון השונים, תוך התייחסות לכאבם של כל בני המשפחה השכולה.