השקענו את הכוח בלזכור את 7/10 ולא ללמוד ממנו

שלוש שנים לאחר אירועי השבעה באוקטובר, נראה כי החברה הישראלית לא למדה דבר מהאסון, אלא רק התאוששה ממנו וחזרה להרגליה הישנים. הכותב טוען כי במקום שהאירוע יהווה קו שבר שישנה את תפיסות העולם והפוליטיקה, הוא הפך לזיכרון בלבד, שניתן לחיות איתו באמצעות טקסים והנצחות, אך לא ללמוד ממנו. לטענתו, הזיכרון הפך לכלי פוליטי המשמש להוכחת צדקת המחנות הקיימים, במקום לערער על תפיסות עולם ואמון באנשים ובמנהיגים.

הכותב מביע צער על כך שהוויכוח על אחריותו של ראש הממשלה לאירועים עדיין מתנהל כמחלוקת פוליטית רגילה, ולא כהתפכחות אמיתית. הוא מדגיש כי למידה אמיתית מאסון דורשת שינוי תפיסתי, ויתור על דעות קדומות והסכמה שמשהו שהיה ידוע קודם התברר כשגוי. לעומת זאת, החברה הישראלית, לדבריו, מעוניינת לזכור את כל פרטי האירוע מבלי לשנות דבר מתפיסותיה משישה באוקטובר.

השבעה באוקטובר, שהיה אמור להפריד בין המדינה שהייתה למדינה שתהיה, הפך למעגל שסגר אותנו בחזרה לאותו מקום. במקום להוות זעזוע שיאלץ את החברה לשאול שאלות נוקבות על אמינות המנהיגות, תפיסות עולם ומבנה המדינה, הוא הפך לרקע פוליטי שמשמש את המחנות השונים לחיזוק עמדותיהם. הכותב מציין כי למרות שהאירוע נמצא בכל מקום בשיח הציבורי, הוא כמעט ואינו נמצא במקום שבו הוא אמור להוביל לשינוי אמיתי.