גם 7 באוקטובר הבא יגיע - השאלה היא איך הוא יתפוס אותנו

הכותב, ניר קיפניס, מתייחס לאפשרות של אירוע 7 באוקטובר נוסף, ומדגיש את הצורך להיערך אליו. הוא משחזר את תחושת הקריסה של מערכת הביטחון בשעות הראשונות של המתקפה, וטוען כי בניגוד לתפיסות מדיניות, מדובר היה במחדל צבאי חמור. קיפניס מציין כי עצם יכולתו לפרסם טור תוך פחות משעתיים וחצי מעידה על כך שמערכות מתפקדות היו יכולות לצמצם את היקף הזוועה, גם אם לא למנוע את הטבח עצמו.

במהלך ביקוריו בקיבוצים ומושבים בעוטף עזה במסגרת פרויקט שיקום פאבים קהילתיים, כשלושה חודשים לאחר הטבח, נחשף קיפניס למראות קשים של הרס וזיכרון, כמו גם למאבק בין ייאוש לתקווה. הוא משווה את קושי התפיסה של אסון לאומי כמו 7 באוקטובר לקושי בתפיסת השואה, ומדגיש כי סיפורם האישי של הנרצחים הוא זה שמטלטל באמת.

קיפניס מביע ביקורת נוקבת על מי שהיה לו יד במחדל ולא פרש, ומתייחס לסוגיית ועדות החקירה. הוא טוען כי ועדות חקירה אינן מונעות אסונות, ומזכיר את מלחמת יום הכיפורים, שבה הדרג הצבאי שילם מחיר אך הדרג המדיני התחמק. הוא מסיים בנימה אופטימית, המתבססת על התחדשות החיים שנצפתה בקיבוץ בארי, ומדגיש כי האביב אינו מאמין בדמעות.