לא רק טיסת האימים: מה ידע ה"טייס-מחבל" על נתב"ג לפני ניסיון הפיגוע?

החקירה סביב ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי מעלה שאלות לגבי הידע שצבר טייס המשנה על נתב"ג. על פי גרסת החקירה, הטייס חיפש מראש עבודה בחברה המפעילה טיסות לישראל ואף השתמש בטיסות קודמות לצורך הכנה. עם זאת, חלק גדול מהמידע הנדרש להטסת מטוס מסחרי לישראל הוא מידע תעופתי רשמי ופומבי, הכולל כללי טיסה, נתיבים, שדות תעופה, בקרת טיסה ונהלי חירום, וכן מידע על שעות פעילות, מגבלות תפעוליות ונהלי אישורים מפי רשות התעופה האזרחית ורשות שדות התעופה. היכרות זו עם השדה, הליך הגישה, מגבלותיו ואופן הטיסה המסחרית אינה מעידה על איסוף מידע חשאי, אלא מהווה חלק אינטגרלי מעבודת הטייס.

המאמר מדגיש את ההבדל בין היכרות תיאורטית עם שדה תעופה לבין היכרות מעשית הנצברת מטיסות חוזרות. טייס המבצע קו קבוע ליעד מסוים חווה בפועל את רצף האירועים של הטיסה, החל מהמעבר לבקרת הגישה, דרך הנחיות הנחיתה, תנועת המטוס על הקרקע ועד להכנה לטיסה הבאה. היכרות זו, שהופכת בהדרגה משגרה מוכרת, יכולה לקבל משמעות שונה אם קיימת כוונה עוינת, אך היא אינה מעידה על גישה למידע ביטחוני סודי.

הטייס הזר אינו אמור לקבל מידע על פריסת מערכי אבטחה, יכולות מודיעיניות או אמצעים מסווגים סביב נתב"ג, ואינו חופשי להסתובב בשטחי השדה. כללי התעופה מחייבים טיפול מוסדר בצוותים ובמטוסים, והחברות הזרות נדרשות לעבוד עם נותני שירות מורשים. לכן, המונח "איסוף מודיעין" עלול ליצור תמונה מטעה ללא ראיות מפורטות. השאלה המרכזית היא כיצד אדם שעורר בעבר חששות ביטחוניים, ושפרטיו נמסרו מראש לישראל, הצליח להגיע לקוקפיט של מטוס בדרך לישראל.

בנוסף, לפי דיווח בסוכנות AP, איחוד האמירויות העביר לישראל את רשימת הנוסעים והצוות עוד לפני המראת הטיסה, אך ישראל לא העלתה התרעה לגבי איש מהצוות. קיימת מחלוקת בין שב"כ למשרד התחבורה לגבי האחריות לבדיקת רשימות אלו, כאשר שב"כ טוען שהאחריות היא בידי משרד התחבורה, ומשרד התחבורה טוען שאין בידיו יכולת לבצע בדיקות מודיעיניות ושהאחריות נשענת על מדינת המוצא וחברת התעופה. ישראל הודיעה בעקבות האירוע על הרחבת הבדיקות של טייסים זרים ועל בחינה מחדש של כלל היבטי האבטחה של תעופה אזרחית זרה לישראל.