מעמד המורה בקרשים? לא בהשוואה בינלאומית

נתונים חדשים משנתון החינוך של ה-OECD לשנת 2026 חושפים תמונה מורכבת לגבי מעמד המורים בישראל בהשוואה בינלאומית. בעוד שבעבר שכר המורים בישראל עמד על 86% משכר אקדמאים, נתון שהיה טוב מהממוצע ב-OECD, בשנת 2023 חלה ירידה דרסטית ל-73% בלבד, בעוד שהממוצע העולמי עלה ל-87%. פער זה, שהוכפל מ-14% ל-27%, ממקם את ישראל במקום החמישי מהסוף מתוך 26 מדינות.

למרות ירידת השכר היחסית, הנתונים הכלליים מצביעים על מצב טוב יותר ממה שנהוג לחשוב. מספר המורים בישראל גדל ב-97% בין 2015 ל-2024, בעוד שמספר התלמידים עלה ב-18% בלבד, שיעור העלייה הגבוה ביותר ב-OECD. עם זאת, קיים מחסור במורים, בעיקר בחינוך הממלכתי חילוני, למרות העלייה במספר המורים. אחת הסיבות האפשריות לכך היא שעות ההוראה הרבות בישראל.

שיעור עזיבת המקצוע בישראל נמוך משמעותית מהממוצע ב-OECD. רק 2.5% מהמורים המוסמכים עזבו את המקצוע ב-2024/25, לעומת 6.4% בממוצע. רוב העוזבים בישראל הן פרישות לגמלאות, בניגוד למדינות אחרות בהן רוב העוזבים מתפטרים. הבעיה העיקרית היא שימור מורים חדשים: 77% מהמתפטרים היו בעלי פחות מחמש שנות ותק, השיעור הגבוה ביותר במדינות ה-OECD, מה שמרמז על קושי של המערכת להשאיר מורים צעירים.

גם שיעור המורים הלא מוסמכים בישראל נמוך מהממוצע העולמי, ועומד על 7.1% בלבד. ישראל אף מצטיינת בהכשרת מורים בקריירה שנייה, עם 12.1% מהמורים בחטיבות הביניים שהגיעו מהוראה מקריירה אחרת, לעומת 8.4% בממוצע ה-OECD.

שביעות הרצון הכללית מעבודת ההוראה נמוכה יחסית (83.8%), ופער זה גדול יותר בהשוואה לאקדמאים אחרים. שביעות הרצון מהשכר נמוכה אף יותר (33.9%), אך שביעות הרצון מתנאי העסקה שאינם שכר גבוהה יותר (61.2%). למרות תחושת חוסר הערכה חברתית (70% מהמורים), ישראל מדורגת במקום השישי בעולם בתחושת הערכה של מורים, בניגוד למדינות כמו צרפת בהן התחושה קשה בהרבה.